Отличная и очень важная статья про отношение к "хилоним", и расширительное использование термина "тинокот шенишбу"
מה שמהווה קולא גדולה בעולמה של ההלכה מעצב גישה חמורה ונוקשה בתחום האתיקה ובמישור של יחסי אנוש. הבעיה המרכזית בנוגע למושגים "אנוס" ו"תינוק שנשבה" איננה קשורה לתחום החשיבה ההלכתית אלא לתחום של אתיקה ויחסי אנוש. הרעיון שעומד מאחורי המושג "תינוק שנשבה" הוא שהחילוני הוא למעשה בגדר אנוס, והעובדה שהוא אינו שומר מצוות נובעת מכך הוא נאלץ לחיות לפי החינוך החילוני אותו קיבל. במושגיה של השפה ההלכתית המושג אונס הינו הגדרה טכנית גרידא, שכוחה יפש כדי לפטור אנשים מעבירות פליליות שהם ביצעו בכפיה. אולם במקרה דנן מדובר במושג המעצב יחס כלפי אנשים שלפנינו, שהם אנשים עצמאיים ובני חורין, הבטוים שהם חיים את חייהם בהתאם להחלטותיהם האוטונומיות, ואנו באים ואומרים להם: נדמה לכם שאתם עצמאיים בדרך חייכם, אינכם אלא "תינוקות שנשבו".
המושגים "אנוס" ו"תינוק שנשבה" מכילים אפוא בנושא שלנו מטען של שיפוט ערכי ברור, הרואה באותו אדם דמות נחותה, של מי שחי את חייו בחושך, בשעה שרק האדם הדתי-אורתודוכסי ראה את האור. ראיית החילוני כאנוס מביאה לידי גישה מתנשאת ופטרונית, המתאפיינת בחוסר כבוד כלפי הזולת. היא שוללת ממנו - כביכול לטובתו - את שיקול הדעת הרציונאלי ומייחסת לו כושר שיפוט לקוי. לתפיסה הכללית של החילוני כאנוס בהיותו תתת יש השלכות גם בעולם הפרקטי, וכדוגמה משמעותית אציין את הביקורת וההתקוממות שמבטאים לא פעם חילוניים בעקבות מפגשים עם דתיים. הללו טוענים שהדתיים מדברים אליהם בהתנשאות ו"לא בגובה העיניים". הם קובלים על כך שבעוד שהם הגיעו למפגש עם הדתיים כדי לנהל שיח שוויוני, הרי שהדתיים באו במטרה לנאום נאומים ולגלות להם את האור.