Землетрясение 1033 г., отчёт очевидца

This post was written by Синий Вечер on Ноябрь 24, 2015
Posted Under: еврейская история
<…> יצאו מן הבתים לרחובות. כי ראו הבתים הכתלים מטים ועומדים. והקורות יוצאות נפרדות מן הקירות. ושבות חוזרות. והבינינות המחוזקות נופלות. והדירות החדשות נהרסות. ורבים מתו תחת המפלות. כי לא היה להם מנוס הנה והנה.
ויצאו הכל מדירותיהם על פניהם. והניחו כל אשר להם. <…> כנפשותיהם. ואל כל אשר היו פונים היו רואים גבורות אֵל'. הכתלים היו מנגחים זה א<ת … ו>נופלים. ואשר נשארו כולם רעועים מבוקעים אין יושב. כי יראים בעליהם פן יפלו עליהם עד היום.
ואם לכתוב מקצת הנהיה. תלאה היד מלכתוב. גם הדעת נטרפה מאשר העין ראתה והאזן שמעה. ונתקיים האמור "הנה י'י בוקק הארץ ובולקה ועיוה פניה והפיץ יושביה". והמשכיל יבין שהרעו. ונשתוו הכל. כעם ככהן כעבד כאדוניו. בצאתם מארמנותיהם מבקשים מנוס לנפשותיהם.
רבים מצדיק הדין ואומרים "י'י אי'ם אמת הוא. אי'ם חיים ומלך עולם" וג'. "המביט לארץ ותרעד" וג'. "המרגיז ארץ ממקומה" וג'. "הנוגע בארץ ותמוג" "ואומלל כל יושב בה" וג'. "לפני זעמו מי יעמוד" וג.
והיה הדבר הזה ביום חמישי בשנים-עשר יום לחודש טבת טרם בוא השמש פתע פתאום. כן ברמלה. כן בכל ארץ פלשתים. כן מעיר מבצר עד כופר הפרזי. כן בכל מבצרי חוף ימים עד מבצר <…> ובכל ערי הנגב וההר עד ירושלים וכל עריה. עד שכם וכל כפריה. <… ט>בריה וכל בנותיה?. הר הגליל וכל ארץ הצבי.
ואשר היו מתהלכים בדרכים יגידו גבורות אל חיים. יאמרו. ראינו ההרים רועשים. כאילים רוקדים. אבניהם מתפוצצות. והגבעות מתנודדות. והאילנות מתכופפות. עד מימי הבורות במקומות עלו עד פיותיהם. תקצר הלשון לספר. ולולי רחמי אלהינו אשר רחם כרוב חסדיו.
והיה הדבר הזה טרם פנות היום. והכל רואים זה את זה ומזהירים זה לזה. לא היה לילה. והיו הכל ישנים על מטותיהם. לא היו נמלטים כי אם שרידים. אבל רחמיו רבים. וחסדיו עצומים.
ואם גזר כלה לא יעשה גם טובו אשר הגדיל כי לפני היות הרעש העלה עבים מוחשכים. והגשימו טיפים עבים. ונראו שתי קשתות גדולות. ונראה כי האחת נחצת. ונראתה אש ממערב נגבה. בשעה ההיא היה הרעש אשר לא נראה כמוהו מימים קדומים. ובלילה ההוא שוב נדדה. והכל בחוצות אנשים ונשים וטף צועקים אל אלהי הרוחות להשקיט הארץ. להרגיעה. להושיע אדם ובהמה.
עוד בערב שבת נדדה. עוד בלילי שבת. והכל נבהלים. אחוזי רעד נמוגים. ארץ וכל יושביה בוכים צועקים קול גדול. רחום רחם. ועל הרעה הנחם. ואל תבוא במשפט. ברוגז רחם תזכור. ואל תזכור עונות ראשונים. הכל חרדות לובשים. על הארץ יושבים. לרגעים חורדים. נעים נודדים.
זה שמונה ימים אין נחת רוח ואין נפש שוקטת. ואשר יכול הכותב לעשות כי דבר אל העם לקדש צום לקראת עצרה ולצאת אל השדה אל בית הקברות בצום ובכי ומספד. ולאמר "קרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל י'י אי'כם" וג'. "לכו ונשובה אל י'י" וג'. ונבקש רחמים. "מי יודיע ישוב ונחם" וג'. אולי ישוב מחרון אפו ולא נאבד.
והנס הגדול כי כל הימים אשר היו העם מושלכים בחוצות גם ברחובות לא ירדו גשמים. גם מושל העיר עם עושי מלאכת המלך תקעו להם אהלים חוץ למדינה. ועד עתה הם <…>.
אלהי עולם י'י ישקיף ברחמיו על עולמו. וירחם יצורים. ויושיע אדם ובהמה. ויחוס על עוללים ויונקים ועל אשר לא ידעו בין ימינם לשמאלם. ולא נאבד. ויצילכם מזאת ומכיוצא בזאת. ויסתירכם מכל גזירות קשות. ויצפן אתכם בסכֹה ביום רעה. ויסתירכם בסתר כנפיו. ירוממכם ויעמיד לכם מעשיכם הטובים וחסדיכם וצדקותיכם. ויושיבכם בטח … מפחד רעה.
(גיל, ארץ ישראל תחת שלטון…, ב, עמ' 382-384)

Comments are closed.