Мой первый опыт с airbnb

Мы тут собираемся с божьей помощью в конце месяца в Израиль. Среди прочего в планах уикенд в Иерусалиме. Нашли апартаменты на airbnb. Надеюсь, что останемся довольны.

А пока по ходу дела они дважды сняли с кредитки стоимость заказа. Потом признали ошибку, извинились и еще дали купон на 150 евро на следующий заказ, действительный на год.

Такое начало мне нравится.

Мой первый опыт с airbnb

Мы тут собираемся с божьей помощью в конце месяца в Израиль. Среди прочего в планах уикенд в Иерусалиме. Нашли апартаменты на airbnb. Надеюсь, что останемся довольны.

А пока по ходу дела они дважды сняли с кредитки стоимость заказа. Потом признали ошибку, извинились и еще дали купон на 150 евро на следующий заказ, действительный на год.

Такое начало мне нравится.

O запрете физических нагрузок и спорта в шабат

Ялкут Йосеф, Шабат, 4:75
Некоторые говорят, что запрещено заниматься спортом в субботу, даже если человек не собирается вспотеть, потому что это будничное дело (в примечаниях там — Раши к Шабат, 147а, и Тосфот Йом Тов к мишне). А некоторые говорят, что запрещено, только если собирается потеть, например, если делает силовые упражнения, чтобы устать (Рамбам в комментарии к Мишне запрещает, потому что в субботу надо отдыхать, а не уставать). И всё из-за запрета молоть ингредиенты для лекарств, ибо мудрецы опасались, что люди будут делать это, чтобы принимать специальные лекарства, чтобы вспотеть (это по мнению рабену Хананеля к этому месту. Он описывает упражнения зарядки — "распрямляют и сгибают руки и ноги, и это нельзя, потому что как лечение". Так же Рамбам, Законы субботы, 21:28). Но если человек не собирается потеть, можно заниматься спортом. А устрожающий да будет благословен.
(См. длинное примечание 86 со всевозможными мнениями).
פו) ראה בשלחן ערוך סימן שכח סעיף מב, ובמה שכתבנו בילקוט יוסף שבת ב' (עמוד ז' סעיף מב), ובשו"ת ציץ אליעזר חלק ו' (סימן לג), וחלק ח' (סימן יב — מה). ע"ש. והנה מקור דין זה בשבת (קמז א) סכין וממשמשין אבל לא מתעמלין ולא מתגרדין. ונחלקו הראשונים בטעם הלכה זו, שלדעת רש"י האיסור להתעמל בשבת הוא משום עובדא דחול, שכתב שם, סכין שמן וממשמשים ביד על כל הגוף להנאה. אבל לא מתעמלין לשפשף בכח, ולא מתגרדין במגרדת דהוה עובדא דחול. ע"כ. גם בתוספות יום טוב שם כתב, דנראה כמו שפירשו בלא מתגרדין דהוה כעובדא דחול. אולם מדברי רבינו חננאל שם מבואר, דמשום גזירת שחיקת סממנים אתינן עלה, שכתב שם, פושטין ומקפלין זרועותיהם לפניהן ולאחריהן וכן רגליהן על גבי ירכותיהן ומתחממין ומזיעין, והוא כעין מעשה רפואה ואסור. וכן כתב בערוך (ערך עמל). והדברים מפורשים יותר ברמב"ם (פרק כא מהלכות שבת הלכה כח) דטעם איסור ההתעמלות בשבת הוא משום גזירת שחיקת סממנים. ע"ש. והמאירי הביא ב' הפירושים. וכתב הרב המגיד דפירוש הרמב"ם עיקר. ונפקא מינה אם מותר להתעמל בשבת באופן שאינו מתכוין להזיע, או על כל פנים אינו מזיע. דאי נימא דטעם האיסור משום עובדין דחול, גם אם אינו מזיע אסור להתעמל בשבת, דסוף סוף הוי עובדין דחול. אבל אי נימא דטעם האיסור הוא משום גזירת שחיקת סממנים, אם כן כל זה דוקא כשהוא מזיע, דבזה יש לחוש שיקח רפואה בשבת כדי להזיע, אבל אם אינו מתכוין להזיע אינו בכלל הגזירה. ולדבריהם לשפשף בכח מותר, דאף על פי שמתחמם מכל מקום כל שאינו מגיע לידי זיעה אין בו משום רפואה ומותר. וכן מבואר בפירוש המשניות להרמב"ם שם, שכתב וז"ל: וממשמשין וכו' וענינו הוא משיכה וגרירה, כלומר שמושכין וגוררין הידים על בשר האדם בחוזק. הרי שהתיר לשפשף אפילו בחוזק. ועיין בטור (סימן שכז) שהביא דברי רש"י, ובסימן שכח כתב דברי הרמב"ם לדינא. גם בבית יוסף (סימן שכז ד"ה סכין) הביא דברי רש"י הנ"ל. ובסימן שכח (ד"ה כתב הרמב"ם) הביא דברי הרמב"ם וגם דברי רש"י, כיעו"ש. ובשלחן ערוך לכאורה גם כן הוי כעין סתירה, דז"ל מרן (בסימן שכז סעיף ב'): סכין וממשמשין להנאתו על — ידי שינוי, דהיינו שסך וממשמש ביחד, ולא ימשמש בכח אלא ברפיון ידים. ע"כ. ומבואר מדבריו שאם ממשמש בכח אפילו אם אינו מזיע, ואינו מתכוין להזיע, אסור. מדלא חילק בזה בין אם בא לידי זיעה או לא. ומשמע שאין הדבר תלוי בהזעה, אלא אם עושה בכח הוי עובדין דחול. ואולם בסימן שכח (סעיף מב) הביא דברי הרמב"ם בזה"ל: אין מתעמלין, היינו שדורס על הגוף בכח כדי שייגע ויזיע. ע"כ. ומשמע דרק אם עושה כן כדי שייגע ויזיע אסור, הא לאו הכי שרי. והוא סותר למה שפסק בסימן שכז. וכנראה שלזה רמז בביאורי הגר"א שם, והובא בביאור הלכה (ד"ה כדי). ואי נימא דסוגיא בדוכתא עדיפא, והוא משום גזירת רפואה, לפי זה דוקא אם מתכוין להזעה יש לאסור ההתעמלות. וכן פסק בספר אור לציון חלק ב' (פרק לו סימן יב, עמוד רנז — רנח), דיש להקל להתעמל בשבת אם אינו מתכוין להזיע, וביאר שם, דמה שסתם מרן בסימן שא דאסור לרוץ בשבת כדי להתחמם, היינו בריצה שמזיע בה. ע"ש. ובמה שכתב שם דאם אינו מתכוין להזיע שרי, כנראה הוא על פי דברי המגן אברהם (סימן שכח ס"ק מו) משם הש"ג דדוקא לשפשף בנחת שרי ולא בכח לרש"י והטור, אבל להרמב"ם אפילו בכח שרי אם אינו מתכוין לבוא לידי זיעה. ע"כ. [ואמנם מהטור לא מוכח כל כך שהרי לשונו כלשון מרן, ואם בדעת מרן נפרש להקל, גם בדעת הטור נימא הכי].
אלא שצריך ביאור בדעת הרמב"ם דאמאי אסור להתעמל בשבת, הרי בשלחן ערוך (סימן שכח סעיף לז) מבואר, דכל שאינו מאכל ומשקה בריאים אסור לאכלו ולשתותו לרפואה, ודוקא מי שיש לו מיחוש בעלמא והוא מתחזק והולך כבריא, אבל אם אין לו שום מיחוש מותר. ובדבר שדרך בריאים לעשותו, מותר. ולפי זה מאחר וההתעמלות בשבת היא גם דרך הבריאים, למה אסרו זאת בשבת [גם אם מגיע לידי זיעה]. וצריך לומר, דאף שההתעמלות בשבת היא גם דרך הבריאים, מכל מקום מאחר ופעולה זו נעשית כדי לחזק את הגוף, וכמו שכתב הרמב"ם (פרק ד' מהלכות דעות הלכה יד), וזו פעולה הידועה לכל שהיא נעשית לשם כך, לפיכך אסרוה בשבת. יתר על כן שנינו בתוספתא (פרק יז משבת): אין רצים בשבת כדי להתעמל, אבל מטייל כדרכו אפילו כל היום כולו ואינו חושש. ותוספתא זו הובאה בריש סימן שא. וכתב שם הט"ז (סק"א) דאף על פי שיש לו נחת במה שמתעמל, שיגיע לו מזה עונג לאיזה דבר כגון שיהא תאב לאכילה אחר העימול, אפילו הכי אסור מכיון דבאותה שעה מיהא שהוא רץ אין לו תענוג לכן לא שרינן ליה מחמת התענוג שימשוך מזה אחר כך.
ואמנם הב"ח בסימן שכח פירש בד' הטור דסבירא ליה דרש"י והרמב"ם לא פליגי אהדדי, וזה וזה אסור. ע"ש. וכן מבואר במחצית השקל (ס"ק מו) שהמחבר הביא ב' הפירושים משום דלדינא שניהם אמת. ע"ש. ויש שכתבו דכן משמע מדברי הרמב"ם בפירוש המשניות שכתב בזה"ל: אין מתעמלין, כמו מתייגעין והוא מגזירת עמל שיעמול האדם (קהלת א') עמלו בוניו בו, והוא העמל והיגיעה. ע"כ. ומשמע שהאיסור הוא משום שאין גופו נח אלא עמל ויגע, והיינו דהוי כעובדא דחול, ולאו דוקא משום גזירת שחיקת סממנים. ובשו"ת חמדת צבי (סימן כב) הוכיח כן ממה שכתב הרמב"ם (פרק כא מהלכות שבת הלכה כ"ח) סכין וממשמשין בבני מעיים בשבת, והוא שיסוך וימשמש בבת אחת כדי שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול. הרי שגם הרמב"ם אסר בזה משום שהוא כדרך שעושה בחול. וראה עוד בשו"ת ציץ אליעזר חלק ו' (סימן ד') שרצה לומר כן בדעת המגיד משנה, שלכן הבליט בעיקר את שינויי הפירושים בין רש"י להרמב"ם בהך דאין מתעמלין, שרש"י פירש דהיינו לשפשף בכח, והרמב"ם מפרש שהוא דריסה על הגוף, אבל לא הזכיר שישנם גם שינויי טעמים ביניהם ונפקא מינה להלכה כשאינו מזיע. והיינו משום דסבירא ליה להרב המגיד שלהלכה רש"י והרמב"ם מודים זה לזה, ושייך בזה גם איסור משום עובדין דחול. ולפי זה כתב ליישב הסתירה הנ"ל בדברי הטור והשלחן ערוך, שבסימן שכז פסקו דאין למשמש בכח, ולא הגבילו איסור זה אם מזיע או לא. ואילו בסימן שכח העתיקו לשון הרמב"ם "כדי שייגע ויזיע" דמשמע שרק אם מתכוין להזיע אסור. והטור מסיים להדיא לשון הרמב"ם "מפני שהוא רפואה". ועל כרחך דרש"י והרמב"ם לא פליגי אהדדי. ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. ובאליה רבה (ס"ק מח) כתב, דבטור כתב שאסור לחולה להתעמל וכו', וכן הוא בלבוש, ומשמע דלבריא מותר. מיהו הטור הביא זה מלשון הרמב"ם, ושם לא כתב תיבת חולה, ואם כן משמע דאפילו לבריא אסור. ומכל מקום נראה דדוקא כשמתכוין להזיע לרפואה. ע"ש. ובשו"ת מלמד להועיל (אורח חיים סימן נג) כתב לחדש, דאם עושה התעמלות לחיזוק הגוף שרי, והסתמך על התורת שבת, שהבין שבדין התעמלות שרי אפילו למאן דאסר רפואה בבריא לחזק מזגו, שרק במיני אכילת סממנים שבהם עיקר הגזירה אסרו בבריא לחזק מזגו, ולא בהתעמלות, שעצם ההתעמלות אין בה איסור כל כך, ורק משום דהוי כעין רפואה בזה שרי לחזק מזגו, אך פיזיוטרפיה אין לעשות בשבת אלא אם כן נמצא במצב של חולה שאין בו סכנה. ע"ש. ובשו"ת שרגא המאיר חלק ו' כתב, דרפואה שעושין בדחיקת מקום הגידין, אסורה בשבת. ע"ש. וכוונתו שעושה כן דרך רפואה. גם בקצות השלחן (סימן קלח סעיף י') אסר לשפשף את הגוף בכח, ורק אם עושה כן בנחת וברפיון ידים, שרי. ע"ש. גם בספר שמירת שבת כהלכתה חלק א' (פרק לד סעיף כב) כתב להחמיר לעשות התעמלות בשבת, ואסר לעשות תרגילי התעמלות בכלי קפיצי לשם חיזוק שרירי הגוף, ולא חילק בין אם מזיע לבין אם אינו מזיע. ע"ש. וכן פסק בשו"ת שרידי אש חלק ב' (סימן ל') שאין לעשות מסג' בשבת, וכן כתב בספר יסודי ישורון חלק ה' (עמוד שפח), אלא שכתב שם להתיר לחולה המצטער ושוכב במשכב שהתחיל בזה לפני השבת, כיעו"ש.
נמצא דדין זה אם מותר להתעמל בשבת כשאינו מתכוין להזיע, תליא בפלוגתא דרבוותא, שלדעת הב"ח גם בכהאי גוונא יש לאסור אף להרמב"ם, משום עובדין דחול. ולדעת הביאור הלכה [וכ"נ שהוא דעת הגר"א] להרמב"ם בכהאי גוונא שרי. ומאחר ומרן ז"ל העתיק דברי הרמב"ם בסימן שכח משמע שכן הוא עיקר לדינא. וכן פסק האליה רבה, שהעיקר כדעת הרמב"ם דדוקא אם מזיע אסור. ובילקוט יוסף שבת כרך ב' כתבנו בסתם שאסור להתעמל בשבת, ולא נתבאר שם אם הוא דוקא כשמזיע, או אפילו בסתם. אך לפי מה שנתבאר כאן צריך לומר דמעיקר הדין שרי להתעמל אם אינו מכוין להזיע, והמחמיר שלא להתעמל כלל בשבת, גם אינו מתכוין להזיע, תבוא עליו ברכת טוב, כי לא ניתנו שבתות וימים טובים לעם ישראל אלא כדי שיעסקו בהם בתורה ובמצוות.
ומי שצריך לעשות תרגילי הנשמה וחייב לעשותם יום יום, מותר לעשותם גם בשבת, כמו שכתב בשו"ת ציץ אליעזר חלק יב (סימן מה). ע"ש.
ילקוט יוסף שבת ד הערות דיני לקיחת תרופות בשבת אות פו

Из обсуждения в примечании создаётся впечатление, что запрещающие мудрецы чрезвычайно озабочены тем, как бы люди не стали в субботу — не лечиться, Боже упаси, а укреплять здоровье. Мне в меру моего разумения сдаётся, что это наследие прошлого и позапрошлого века, когда работа была физической и главным наслаждением субботы было "лечь и не двигаться" — раз в неделю. Обратите внимание, что в Талмуде и мидрашах субботы и праздники описываются, как дни, когда "едят и пьют". А в наше время, когда люди сидят дома, в машине и в офисе, и специально ходят в будни в особые помещения, чтобы там двигаться — хотя бы настолько, насколько двигались их предки без особых намерений? Не пора ли нам несколько изменить представления о субботнем отдыхе и признать спортивное потение не лечением, а обычным сохранением здоровья? Ведь даже Йесодей Йешурун 5, стр. 388, разрешил физические упражнения для поправки больному, если он начал их курс ещё до субботы.

Чизбат

Говорят, что в 70-е г. Меир Даган, командир "подразделения особого назначения" Армии обороны Израиля, во время одной операции в Газе нашёл склад ручных гранат. Вместо того, чтобы уничтожить их, солдаты подразделения каким-то образом поработали над ними, так что взрыв наступал не через пять секунд после вырывания чеки, а через одну секунду. И оставили склад в неприкосновенности. Разумеется, террористы об этом не узнали, а когда узнавали — было уже поздно… В честь этого подразделение и было названо "Римон".
http://www.yehida.co.il/index.php?option=com_content&view=article&id=288:2011-06-25-15-35-42&catid=37:2010-12-30-02-00-52&Itemid=162
Впрочем, сам Меир Даган, бывший командир "Римона", говорит, что это только легенда.
http://www.haaretz.co.il/1.1485510

Мегадрин на севере

Уважаемые сообщники. Собираемся в августе в Израиль и будем неделю в Галилее. В связи с этим вопрос: где там можно поесть кошер лемегадрин?