• מסכת סנהדרין

    לדף הבא:דף מ
    לדף הקודם:דף לח
  • תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לט/א

    בס"ד

    תלמוד בבלי

    תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לט/א
    אבות יאכלו בוסר - משל הוא שרימה השועל את הזאב ליכנס לחצר היהודים בערב שבת, ולתקן עמהם צרכי סעודה ויאכל עמהם בשבת, וכשבא ליכנס חברו עליו במקלות, בא להרוג את השועל, אמר לא הלקוך אלא בשביל אביך שפעם אחת התחיל לסייען בסעודה ואכל את כל נתח טוב, אמר לו ובשביל אבא אני לוקה אמר לו הן, האבות יאכלו בוסר וגו', אבל בא עמי ואראך מקום לאכול ולשבוע, בא לו על הבאר ועל שפתו מוטל עץ והחבל מושכב עליו, ובשני ראשי החבל שני דליים קשורים, נכנס השועל בדלי העליון והכביד וירד למטה ודלי התחתון עלה, אמר לו הזאב למה אתה נכנס לשם אמר לו יש כאן בשר וגבינה לאכול ולשבוע והראה לו דמות הלבנה במים כדמות עגול, כמין גבינה עגולה, אמר לו אני היאך ארד אמר לו הכנס אתה בדלי העליון, נכנס והכביד וירד, ודלי שהשועל עליו עלה: אמר ליה היאך אני עולה אמר לו צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו, לא כך כתיב מאזני צדק וגו' בוסר - ענבים קודם בישולם, ומקהין את השינים: אמרה לו תנו לי דוכוס אחד - שופט, לנקום נקמה: אותביה תותיה בחשא - תחת הרמץ, קלינ"י בלעז, וכן דרך צלייתה, ומתוך שראה אותה בגנותה נמאסת עליו: הוה מאיסה ליה - שיראה בחתוכה קודם גמר תקונה: אלקייכו מאי עביד - מכחש הוה, וכסבור אין הוא יכול להכחישני: חבושי - קדוני"ץ בלעז: ארבילא - קרובי"ל בלעז: וקא מהדר ליה - סביב סביב בארבילא: מני לי כוכבי - מנויין לי הכוכבים כלומר יודע אני מספרם: לא ידעת - שצריך אתה למנותם: דאיכא ברקיע ידעת - בלא מנין ולמנותם אינך יכול: מי שברא הרים לא ברא רוח - שזה נקרא יוצר, וזה נקרא בורא, ושני שמות הם: הכי נמי - מי שברא אבר זה לא ברא אבר זה, ואם תאמר כן הוא תינח באברים המרוחקים, מיהו טפח על טפח יש בו באדם ובאותו טפח יש בו שני נקבים האוזן והעין קרי להאי נוטע אוזן ולהאי יוצר עין, תאמר שנתעסקו שנים באותו טפח אמר לו הן: וכי בשעת מיתה שניהם נתפייסו - הבעלים, הנוטע והיוצר מסכימין להמיתו: אמגושא - מכשף, ויודע אני על ידי כישוף דמחצייך ולמעלה: דהורמיז - שד, כדאמר הורמיז בר לילתא, בבא בתרא (עג, א): דאהורמיז - הקדוש ברוך הוא קרי הכי: והיכי שביק ליה - (אמר לו היאך שביק) אהורמיז להורמיז לאעברא מיא סרוחים בארעיה, אם כן היאך מניח אהורמיז להעביר מים בארצו, שכל מה שאדם מכניס דרך פיו מוציא דרך הנקבים התחתונים: לא מצינן למיהוי כוותייכו - שאי אפשר להיות לנו ערלה: דזכי למלכא - נוצחו ומשתיקו בדבריו ומביישו: לביבר - מקום חיות רעות של מלכות: קרייה - רבן גמליאל לשמעיה דכופר: מחייה באפתקיה - הכהו על צוארו: אמר ליה - כופר: שמשא אכולא עלמא ניחא - שמשא חמה: גחכן - חוכא, דמשחק בנביאיו: מאי טעמא דשביעית - למה צוה הקדוש ברוך הוא על השמיטה דשויא לתרוייהו שתהא מועלת לשניהם, כמו (אסתר ג) אין שווה להניחם: כדי שתדעו וכו' - ולא ירום לבבכם בשבח ארצכם, ותשכחו עול מלכותו: וכל אשר לא יבא וכו' - דחייה דחייה, ודרש להו הכי כל מי שאינו יכול לבא באש מפני שישרף תעבירו במים: כל הגוים כאין נגדו - גם אתכם לא הוציא מן הכלל: מדידכו - נביאים שיצאו מכם, דהיינו בלעם, שהיה נכרי והעיד עלינו שאין אנו באותו כלל: אבות יאכלו בוסר ושיני בנים תקהינה מאזני צדק אבני צדק צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו אמר ליה כופר לרבן גמליאל אלקיכם גנב הוא דכתיב ויפל ה' אלקים תרדמה על האדם ויישן אמרה ליה ברתיה שבקיה דאנא מהדרנא ליה אמרה ליה תנו לי דוכוס אחד אמר לה למה ליך ליסטין באו עלינו הלילה ונטלו ממנו קיתון של כסף והניחו לנו קיתון של זהב אמר לה ולוואי שיבא עלינו בכל יום ולא יפה היה לו לאדם הראשון שנטלו ממנו צלע אחת ונתנו לו שפחה לשמשו אמר לה הכי קאמינא אלא לשקליה בהדיא אמרה ליה אייתו לי אומצא דבישרא אייתו לה אותבה תותי בחשא אפיקתה אמרה ליה אכול מהאי אמר לה מאיסא לי אמרה ליה ואדם הראשון נמי אי הות שקילה בהדיא הוה מאיסא ליה אמר ליה כופר לרבן גמליאל ידענא אלקייכו מאי קא עביד (והיכן יתיב) איתנגד ואיתנח אמר ליה מאי האי אמר ליה בן אחד יש לי בכרכי הים ויש לי גיעגועים עליו בעינא דמחוית ליה ניהלי אמר מי ידענא היכא ניהו אמר ליה דאיכא בארעא לא ידעת דאיכא בשמיא ידעת אמר ליה כופר לרבן גמליאל כתיב מונה מספר לכוכבים מאי רבותיה אנא מצינא למימנא כוכבי אייתי חבושי שדינהו בארבילא וקא מהדר להו אמר ליה מנינהו אמר ליה אוקמינהו אמר ליה רקיע נמי הכי הדרא איכא דאמרי הכי אמר ליה מני לי כוכבי אמר ליה אימא לי ככיך ושיניך כמה הוה שדא ידיה לפומיה וקא מני להו אמר ליה דאיכא בפומיך לא ידעת דאיכא ברקיעא ידעת אמר ליה כופר לרבן גמליאל מי שברא הרים לא ברא רוח שנאמר כי הנה יוצר הרים ובורא רוח אלא מעתה גבי אדם דכתיב ויברא וייצר הכי נמי מי שברא זה לא ברא זה טפח על טפח יש בו באדם ושני נקבים יש בו מי שברא זה לא ברא זה שנאמר הנוטע אוזן הלא ישמע ואם יוצר עין הלא יביט אמר ליה אין אמר ליה ובשעת מיתה כולן נתפייסו אמר ליה ההוא אמגושא לאמימר מפלגך לעילאי דהורמיז מפלגך לתתאי דאהורמיז אמר ליה אם כן היכי שביק ליה אהורמיז להורמיז לעבורי מיא בארעיה אמר ליה קיסר לרבי תנחום תא ליהוו כולן לעמא חד אמר לחיי אנן דמהלינן לא מצינן מיהוי כוותייכו אתון מהליתו והוו כוותן אמר ליה מימר שפיר קאמרת מיהו כל דזכי למלכא לשדיוה לביבר שדיוה לביבר ולא אכלוה אמר ליה ההוא צדוקי האי דלא אכלוה משום דלא כפין הוא שדיוה ליה לדידיה ואכלוה אמר ליה כופר לרבן גמליאל אמריתו כל בי עשרה שכינתא שריא כמה שכינתא איכא קרייה לשמעיה מחא ביה באפתקא אמר ליה אמאי על שמשא בביתיה דכופר אמר ליה שמשא אכולי עלמא ניחא ומה שמשא דחד מן אלף אלפי רבוא שמשי דקמי קודשא בריך הוא ניחא לכולי עלמא שכינתא דקודשא בריך הוא על אחת כמה וכמה אמר ליה ההוא מינא לרבי אבהו אלקיכם גחכן הוא דקאמר ליה ליחזקאל שכב על צדך השמאלי וכתיב ושכבת על צדך הימני אתא ההוא תלמידא אמר ליה מאי טעמא דשביעתא אמר ליה השתא אמינא לכו מילתא דשויא לתרוייהו אמר הקדוש ברוך הוא לישראל זרעו שש והשמיטו שבע כדי שתדעו שהארץ שלי היא והן לא עשו כן אלא חטאו וגלו מנהגו של עולם מלך בשר ודם שסרחה עליו מדינה אם אכזרי הוא הורג את כולן אם רחמן הוא הורג חצים אם רחמן מלא רחמים הוא מייסר הגדולים שבהן ביסורין אף כך הקדוש ברוך הוא מייסר את יחזקאל כדי למרק עונותיהם של ישראל אמר ליה ההוא מינא לרבי אבהו אלקיכם כהן הוא דכתיב ויקחו לי תרומה כי קבריה למשה במאי טביל וכי תימא במיא והכתיב מי מדד בשעלו מים אמר ליה בנורא טביל דכתיב כי הנה ה' באש יבא ומי סלקא טבילותא בנורא אמר ליה אדרבה עיקר טבילותא בנורא הוא דכתיב וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים אמר ליה ההוא מינא לרבי אבינא כתיב מי כעמך כישראל גוי אחד בארץ מאי רבותייהו אתון נמי ערביתו בהדן דכתיב כל הגוים כאין נגדו אמר ליה מדידכו אסהידו עלן דכתיב דהורמיז - בקונטרס גרס קמא בלא אל"ף ובתרא באל"ף ור"ת גריס תרוייהו בלא אל"ף אלא קמא הורמיז בזי"ן כמו (ב"ב דף ח. ושם) איפרא הורמיז שהוא לשון חן מאת המקום איפרא כמו (ב"מ דף קיט.) אפריון נמטייה ובתרא הורמין בנו"ן כמו הורמין בר לילתא (ב"ב דף עג.): במאי טביל - הא לא קשה ליה היאך נטמא דישראל נקראו בנים למקום: