• מסכת בבא מציעא

    לדף הבא:דף קטו
    לדף הקודם:דף קיג
  • תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף קיד/ב

    בס"ד

    תלמוד בבלי

    תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף קיד/ב
    ערות דבר - בשעה שאתה מדבר בו לא יראה בך ערות דבר, שמע מינה אין אדם מברך כשהוא ערום, ותורם בעי ברכה, והאי דבעי מיניה לענין תורם דהתם תנן (תרומות פ"א מ"ו) אין מגביהין תרומה ערום: לאו כהן מר - דאיכא למאן דאמר דאליהו הוא פינחס, דכתיב ביה קנא קנאתי וכן בפינחס בקנאו את קנאתי: אין מטמאין - דגבי אהל כתיב אדם (במדבר יט) אדם כי ימות באהל: בארבעה לא מצינא - בגירסא דארבעה סדרין, כגון מועד ישועות נשים שהן נוהגות בזמן הזה כבזמן הבית, וקדשים נמי כדכתיב ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ואמרינן (מנחות קי, א) אלו תלמידי חכמים העוסקין בהלכות עבודה בכל מקום מעלה עליהן הכתוב כאילו מקריבין אותן בבית המקדש: בשיתא מצינא - בתמיהה, זרעים אינו נוהג בחוצה לארץ, וכן טהרות: ספי - לקוט: טרפי - עלין: נפץ - אשקוש"ט בלעז: סחט גלימא - נסחט ריח מתוך העלין לתוך טלית, וקלטה טליתו את הריח: וזבניה - לגלימא בשנים עשר אלפי דינרי: לא תשכב בעבוטו - הא עשיר שכיב בעבוטו: מאי קאמר - וכי בשביל שהוא עשיר התירו לשכב על טליתו, והרי הוא רבית אצלו, שישתמש במשכונו חנם: הכי קאמר לא תשכב ועבוטו בידך - אלא השיבנו לו כבוא השמש, כדכתיב השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש: הכי גרסינן המלוה את חבירו אינו רשאי למשכנו ואינו חייב להחזיר לו, ועובר בכל השמות הללו - השב תשיב, ולא תשכב בעבוטו, ועד בא השמש תשיבנו לו: מאי קאמר - דקתני אינו חייב להחזיר לו, ועוד הדר תני עובר בכל השמות הללו (עובר בכל השמות הללו) השב תשיב, לא תשכב בעבוטו, ועד בא השמש תשיבנו: אסיפא - אם לא החזיר: ורבא אמר הכי קאמר וכו' - לא טעי תנא במאי דאתנייה חייב להחזיר לאוסופי ולמימר אינו חייב להחזיר, אלא ודאי אינו חייב להחזיר נמי אתנייה, והכי קאמר וכו' ושכח וחיסר ודילג מחייב להחזיר באינו חייב להחזיר: שמשכנו שלא בשעת הלואתו - בבית דין: אבל משכנו בשעת הלואתו - שהביא לו משכונו: אינו חייב להחזיר - דקראי בחובלו לאחר הלואה כתיב, דהיכא דאתייה ניהליה לאו חובלו הוא: ארישא - אמשכנו שלא בשעת הלואתו ולא החזיר לו עובר בכל השמות הללו: עד בא השמש תשיבנו לו - משמע בבוקר תשיבנו לו, ויהא בידו עד בא השמש, ויקח לו ממנו: זה כסות לילה - לקמן פריך דלילה לאהדורי ליה ביממא למה לי כבא השמש בלילה החזירו לו: איסמייה - אסיר ברייתא זו מסדר משנתי: אמר ליה לא תסמייה, דהא כסות לילה וכסות יום דקאמר - לאו תשמיש יום ותשמיש לילה קאמר, אלא כסות העשויה למשכן בלילה, וכסות העשויה למשכן ביום קאמר, והכי קאמר עד בא השמש תשיבנו לו וכבא השמש תטלנו זה כסות יום, ולימדך הכתוב שניתנה לו רשות לחובלה בלילה, ולענין חבלה קרי ליה כסות לילה: משכנו ומת - לוה לאחר שהשיב לו את העבוט: שומטו - מלוה מעל גבי בניו ואין נעשה אצלו כשאר מטלטלים שלהן דלא משתעבדי לבעל חוב, דכיון דמשכניה קנייה: מנין לערום שלא יתרום דכתיב ולא יראה בך ערות דבר אמר ליה לאו כהן הוא מר מאי טעמא קאי מר בבית הקברות אמר ליה לא מתני מר טהרות דתניא רבי שמעון בן יוחי אומר קבריהן של עובדי כוכבים אין מטמאין שנאמר ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם אתם קרויין אדם ואין עובדי כוכבים קרויין אדם אמר ליה בארבעה לא מצינא בשיתא מצינא אמר ליה ואמאי אמר ליה דחיקא לי מילתא דבריה ועייליה לגן עדן אמר ליה פשוט גלימך ספי שקול מהני טרפי ספא שקל כי הוה נפיק שמע דקאמר מאן קא אכיל לעלמיה כרבה בר אבוה נפץ שדנהו אפילו הכי אתייה לגלימיה סחט גלימא ריחא זבניה בתריסר אלפי דינרי פלגינהו לחתנוותיה תנו רבנן ואם איש עני הוא לא תשכב בעבוטו הא עשיר שכיב מאי קאמר אמר רב ששת הכי קאמר ואם איש עני הוא לא תשכב ועבוטו אצלך הא עשיר שכיב ועבוטו אצלך תנו רבנן המלוה את חבירו אינו רשאי למשכנו ואינו חייב להחזיר לו ועובר בכל השמות הללו מאי קאמר אמר רב ששת הכי קאמר המלוה את חבירו אינו רשאי למשכנו ואם משכנו חייב להחזיר לו ועובר בכל השמות הללו אסיפא רבא אמר הכי קאמר המלוה את חבירו אינו רשאי למשכנו ואם משכנו חייב להחזיר לו במה דברים אמורים שמשכנו שלא בשעת הלואתו אבל משכנו בשעת הלואתו אינו חייב להחזיר לו ועובר בכל השמות הללו ארישא תני רב שיזבי קמיה דרבא עד בא השמש תשיבנו לו זו כסות לילה השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש זו כסות יום אמר ליה דיממא בליליא למה לי ודליליא ביממא למה לי אמר ליה איסמייה אמר ליה לא הכי קאמר עד בא השמש תשיבנו לו זו כסות יום שניתנה לחבול בלילה השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש זו כסות לילה שניתנה לחבול ביום אמר רבי יוחנן משכנו ומת שומטו מעל גבי בניו מיתיבי אמר רבי מאיר וכי מאחר שממשכנין למה מחזירין למה מחזירין רחמנא אמר אהדר אלא מאחר שמחזירין מנין לערום שלא יתרום - הוה ליה למימר מנין שלא יברך דבשעה שתורם ממנו אינו אסור אלא בשעת ברכה ושאר ברכות אסור לברך כשהוא ערום אלא נקט הכי משום דמשנה היא ערום לא יתרום: אמר ליה לאו כהן (אתה) - תימה לר"י היאך החיה בנה של האלמנה כיושן כהן היה דכתיב (מלכים א יז) ויתמודד על הילד וגו' ויש לומר שהיה ברור לו שיחייהו לכך היה מותר משום פיקוח נפש: ה"ג דתניא ר' שמעון [בן יוחי] אומר - דאינה משנה בשום מקום ועוד דמשניות אף של זרעים וטהרות היו שגורות להם כדמשמע בכמה דוכתין והא דקאמר בארבע לא מצינא בשיתא מצינא היינו בתוספתא: