• מסכת בבא מציעא

    לדף הבא:דף מא
    לדף הקודם:דף לט
  • תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף מ/א

    בס"ד

    תלמוד בבלי

    תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף מ/א
    וכן אמר רבה השביחו לאמצע - לא גרסינן, שאין זה לשון גמרא להביא דברי האמוראים סיוע למשנה, ועוד רבה תלמידיה דרב חסדא הוה, והיכי אמר רב חסדא שמעתא משמיה ואי גרס ליה וכן אמר רב גרסינן, שהיה רבו של רב חסדא, משום דאיכא למאן דאמר בבבא בתרא (קמג, ב) לא שנו אלא ששבחו נכסים מחמת נכסים, אבל שבחו מחמת עצמן של אחים השביחו לעצמן, אמרה רב חסדא להא דרב הכא, למימר דלית לן ההיא שמעתא, אלא אפילו השביחו מחמת טורחן של משביחין, כי הכא דשתל פרדס השביחו לאמצע: ידעו - אלו שיטלו חלקם: מי ידע - שיש לו אחים: גדולה מזו - קרוב היורד לנכסי שבוי, שאם יבאו הבעלים יטלו שלהם: אמרו שמין להם כאריס הכא דידיה לא יהבינן ליה - בתמיה, זה שעשה והשביחן לדעת עצמו לא יהבינן ליה כאריס בחלק השני ברשות בית דין נחתי דמורידין קרוב לנכסי שבוי: הכא לא ברשות נחית - כשירד זה לתוכו לא נמלך בבית דין: ועוד - אם בא לימלך לא היו מורידין אותו, דהא אחיו קטן הוה, ואין מורידין קרוב לנכסי קטן: משנה: הרי זה יוציא לו חסרונות - כשיחזירם לו יפחות כמה הם רגילים לחסור, ובגמרא מוקי לה בשעירבן עם פירותיו: אורז - מי"ל: דוחן - פטי"ל, ודומה לאורז: הכל לפי המדה - וכן לכל כור וכור: הכל לפי הזמן - שהניחן בידו לכל שנה ושנה יניח לו כך: ר' יוחנן בן נורי אמר - אהכל לפי המדה פליג: אם היתה מדה מרובה - שהפקיד אצלו הרבה, ובגמרא מפרש עשרה כורים לא יוציא לו חסרונות מפני שהם מותירות, שבימות הגורן כשמפקיד, החיטין יבשין, ובימות הגשמים כשמחזיר נופחות, ובאכילת עכברים אינן נחסרים כל כך לכל כור וכור, דכולי האי לא אכלי עכברים מעשרה כורין, הלכך, נפיחתו משלמת חסרון המגיע לשני כורים או שלשה שהעכברים אוכלין: גמרא: זרע פשתן בגבעולין - חסר כל כך, לפי שהגבעולין מתייבשין ונופלים והרוח מנשבתן, אבל זרע פשתן נקי אינו חסר כל כך: לכל כור וכור - פירוש דמתניתין הוא: ליחזי דידיה כמה הוו כו' - ויראה כמה חסרו, ויטול על של חברו כפי חשבון: מדת הגורן - היתה יתירה על של בתים: בשופטני - שוטים: בכיילא - במדה: בימות הגורן - סמוך ליובשן, שנתיבשו בחמה: והחזיר לו בימות הגשמים - חזרו ונתפחו מלחלוחית הגשם והקור: אם כן - שדרכו לתפוח: לפקע כדא - כשממלאין כד חיטין או שעורין בימות הגורן, וגפין את הכד יפקע בימות הגשמים מחמת תפיחת התבואה: איצצא - דוחק, מתוך שהם במקום צר נדחקו יחד ואין תפוחין: משנה: ליין - אם הפקיד אצלו יין ועירבו עם יינו, הקנקנים בולעין שתות: אף המוכר כו' - כשם שאמרו במפקיד כן אמרו במוכר, שהמוכר שמן לחבירו ונותן לו מתוך חביותיו, כשהוא מסתפק תמיד והוא מזוקק הרי הלוקח מקבל עליו לפחות לו לוג ומחצה מחמת שמרים: למאה - למאה לוג: גמרא: חפו בקירא - טחו החביות מבפנים בשעוה, כדרך שעושין אנו בזפת: כופרא - זפת: גרגישתא - קרקע שעושין ממנה החביות, ארדלי"א בלעז: הא - באתריה דר' יהודה מייץ טפי מההיא דאתריה דתנא קמא: באתריה דרב יהודה - מילתא באפי נפשיה היא, ולאו אמתניתין קאי: רמו ארבעין ותמניא כוזי בדנא - מדה קטנה היתה במקומו, שארבעים ושמונה ממלאין את החבית: אזיל דנא בשיתא - בששה זוזים היתה נמכרת ביחד בימות הבציר: פריס ליה רב יהודה שיתא שיתא בזוזא - נעשה רב יהודה חנווני, והיה מוכרן שש כוזי בזוז: וכן אמר רבה השביחו לאמצע אמר ליה אביי מי דמי התם גדולים גבי קטנים ידעי וקא מחלי הכא מי ידע דליחיל אגלגל מלתא ומטא לקמיה דרבי אמי אמר להו גדולה מזו אמרו שמין להם כאריס השתא דידיה לא יהבינן ליה אהדרוה הא לקמיה דרב חסדא אמר להו מי דמי התם ברשות נחית הכא לאו ברשות נחית ועוד קטן הוא ואין מורידין קרוב לנכסי קטן אהדרוה לקמיה דרבי אמי אמר להו לא סיימוה קמי דקטן הוא: משנה המפקיד פירות אצל חבירו הרי זה יוציא לו חסרונות לחטים ולאורז תשעה חצאי קבין לכור לשעורין ולדוחן תשעה קבין לכור לכוסמין ולזרע פשתן שלש סאין לכור הכל לפי המדה והכל לפי הזמן אמר רבי יוחנן בן נורי וכי מה אכפת להן לעכברין והלא אוכלות בין מהרבה ובין מקמעא אלא אינו יוציא לו חסרונות אלא לכור אחד בלבד רבי יהודה אומר אם היתה מדה מרובה אינו מוציא לו חסרונות מפני שמותירות: גמרא אורז טובא חסר אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן באורז קלוף שנו: לכוסמין ולזרע פשתן שלשה סאין לכור (וכו'): אמר רבי יוחנן אמר רבי חייא זרע פשתן בגבעולין שנו תניא נמי הכי לכוסמין ולזרע פשתן בגבעולין ולאורז שאינו קלוף שלשה סאין לכור: הכל לפי המדה וכו': תנא כן לכל כור וכור וכן לכל שנה ושנה: אמר ושנה אמר רבי יוחנן בן נורי וכו': תניא אמרו לו לרבי יוחנן הרבה אובדות מהן הרבה מתפזרות מהן תנא במה דברים אמורים שעירבן עם פירותיו אבל יחד לו קרן זוית אומר לו הרי שלך לפניך וכי עירבן עם פירותיו מאי הוי ליחזי לדידיה כמה הויין במסתפק מהם וליחזי כמה אסתפק דלא ידעי כמה אסתפק: רבי יהודה אומר אם היתה וכו': כמה מדה מרובה אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן עשרה כורין תניא נמי הכי כמה מדה מרובה עשרה כורין תני תנא קמיה דרב נחמן במה דברים אמורים שמדד לו מתוך גורנו והחזיר לו מתוך גורנו אבל מדד לו מתוך גורנו והחזיר לו מתוך ביתו אינו יוציא לו חסרונות מפני שמותירות אמר ליה וכי בשופטני עסקינן דיהבי בכיילא רבא ושקלי בכיילא זוטא דלמא בימות הגורן קאמרת במה דברים אמורים שמדד לו בימות הגורן והחזיר לו בימות הגורן אבל מדד לו בימות הגורן והחזיר לו בימות הגשמים אינו יוציא לו חסרון מפני שמותירות אמר ליה רב פפא לאביי אם כן לפקע כדא הוה עובדא ופקע כדא איבעית אימא משום איצצא: משנה יוציא לו שתות ליין רבי יהודה אומר חומש יוציא לו שלשה לוגין שמן למאה לוג ומחצה שמרים לוג ומחצה בלע אם היה שמן מזוקק אינו יוציא לו שמרים אם היו קנקנים ישנים אינו יוציא לו בלע רבי יהודה אומר אף המוכר שמן מזוקק לחבירו כל ימות השנה הרי זה מקבל עליו לוג ומחצה שמרים למאה: גמרא ולא פליגי מר כי אתריה ומר כי אתריה באתריה דמר חפו בקירא ולא מייץ טפי באתריה דמר חפו בכופרא ומייץ טפי איבעית אימא משום גרגישתא הא מייצא טפי והא לא מייצא טפי באתריה דרב יהודה רמו ארבעים ותמני כוזי בדנא אזיל דנא בשיתא זוזי פריס רב יהודה שיתא שיתא בזוזא וכן אמר רבה גרס - רש"י גרס וכן אמר רב ופליג אמ"ד בפ' מי שמת (ב"ב דף קמג: ושם ד"ה לא) נכסים ששבחו מחמת עצמן של אחין השבח לעצמן וקאמר דאפי' שבחו מחמת טרחם של משביחין כי הכא דשתל פרדיסא השביחו לאמצע וזהו תימה שחולק רבא על רב דהתם רבא קאמר ולא מייתי התם מילתיה דרב ונראה דגרס רבה וכן בספר ר"ת ולא מדברי רב חסדא הוא שהגמ' מביא שמעשה כיוצא בזה בא לפני רבה ופסק דהשביחו לאמצע כמו רב חסדא והביאו הגמרא משום קושית אביי דא"ל אביי לרבה מי דמי כו' ולא חשש רבה מקושיותיו ודן דהשביחו לאמצע: אגלגל מלתא - פסק של רב חסדא ומטא לקמיה דרבי אמי: וכי מה אכפת להו לעכברים - וטעמייהו דרבנן מפרש בירושלמי הני עכברי רשיעי נינהו כד חמיין עיבור לא מסתיימהו דאכלי אלא קריין לחבריהון דאכלי עמהון והא דאמרינן בגמרא אמרו לו הרבה אובדות מהם הרבה מתפזרות מהם י"ל דלדבריו דרבי יוחנן קאמר אפילו לית לך טעמא דמפרש בירושלמי מ"מ הרבה אובדות מהם: אלא לכור בלבד - וא"ת אם כן בפחות מכור נמי יוציא כמו לכור וי"ל דאין להם ריוח להטמן בתוכה ומ"מ חשבון הראוי להתחסר יוציא דאי אפשר שלא יתחסרו: ולאורז שאינו קלוף ג' סאין לכור - וא"ת ואמאי לא חשיב במתניתין אורז שאינו קלוף עם זרע פשתן כיון דאית להו חד שיעורא וי"ל דפשוט לו דבאורז תתחסר כל כך וברישא גבי אורז קלוף לא חשיב זרע פשתן קלוף דשמא דינם חלוק: מדה מרובה י' כורין - וא"ת אפי' ב' כורין או ג' מתנפחין לפי חשבון החסרונות העולה להם וי"ל דבי' כורין עולה להם הנפוח חסרון של כור אחד ולא יוציא להם חסרונות היינו כל החסרון דחסרון של כור אחד לא יוציא ולהכי נקט י' כורין לאפוקי פחות: