• מסכת שבת

    לדף הבא:דף לא
    לדף הקודם:דף כט
  • תלמוד בבלי מסכת שבת דף ל/ב

    בס"ד

    תלמוד בבלי

    תלמוד בבלי מסכת שבת דף ל/ב
    כל יומא דשבתא - של כל שבתות השנים: הוה יתיב וגריס - שלא יקרב מלאך המות אליו, שהתורה מגינה ממות כדאמרינן בסוטה (כא, א): סליק ובחיש באילני - מנענע המלאך באילנות להשמיע קול תימה: וכלבים של בית אבא רעבים - לשתי שאלות הללו הוצרך: ולא יפה אמר כו' - שלתקנת הכלבים לא הצריכוהו לשנות טלטול נבילה, ואת האריה המת אסרו לטלטל אלא על ידי ככר או תינוק, לשון אחר שהקדימוהו תשובת הכלב לתשובת האריה לשון רבותי: ולענין שאילתא - דמהו לכבות: דשאילנא קדמיכון - דרך ענוה אמר, דהוה ליה למימר דשאילתון קדמי: קרויה נר - נר אלקים נשמת אדם (משלי כ): מוטב תכבה נרו כו' - לאו מהכא יליף חלול שבת, דפיקוח נפש נפקא לן מוחי בהם ולא שימות בהם, אלא להטעימן הדבר באגדה המושכת את הלב, לפי שהיו באים לשמוע הדרשה נשים ועמי הארץ, והיו צריכין הדרשנין למשוך את לבבם: תחלתו וסופו - וכל שכן שיש עוד בינתיים: קודם השמש - אם יעמול בתורה שקדמה לשמש יש יתרון: לצוות - צוותא שולא"ש: מהולל - משובח: משחוק שמשחק עם הרשעים שנותן להם שעה משחקת - כדי להאכילן חלקן, ולטורדן מן העולם הבא: שמחה של מצוה - כגון הכנסת כלה: שחוק - שחוק ממש, שאין דעת שוחק מיושבת עליו, ואפילו אינו של לצון מכל מקום אין בו יישוב: קלות ראש - לצון: קחו לי מנגן - מצוה היא להשרות עליו שכינה: לדבר הלכה - צריך לפתוח במילי דבדיחותא ברישא: לחלום טוב - אם בא לישן מתוך שמחה מראין לו חלום טוב: נוטפות מר - מרירות, מחמת אימה: ובדחי רבנן - נפתח לבם מחמת השמחה: מעזי פנים - שלא יזיקוני: ומעזות פנים - שלא יצא עלי שם ממזרות, דהוא עז פנים: בדברי תורה - מותר לענות כאולתו: הרה ויולדת יחדיו - ביום שהרה זה יולדת ולד אחר, כמו תרנגולת, וכיון שמשמשת בכל יום נמצאת יולדת בכל יום, דהכי משמע קרא בכל עת שהיא מתעברת יולדת, שממהרת לגמור צורת הולד לזמן מועט: בא ואראך - טרח לענותו כאולתו, כדי להעמיד דברי תורה על מכונו: ליגלג - זו אוולת: צלף - מין אילן הטוען שלשה מיני פירות אביונות, וקפריסין, ולולבין, וכי איתיה להאי ליתיה להאי, כדאמר בריש חזקת הבתים: פיסת בר - משמע גלוסקאות שרחבות כמין פס יד, ומשמע כלי מילת כמו כתונת פסים: בר - כמו לשבור בר (בראשית מב), ולענין כלי מילת בר נקי, כמו ברה כחמה (שיר ו): כמהין ופטריות - שיוצאין כמות שהן בלילה אחד, ורחבין ועגולין כגלוסקאות: נברא בר קורא - סיב כמין לבוש מצוייר גדל סביבות הקור של דקל כשהוא רך, קור ענף האילן כשהוא רך יוצא בכל שנה, קודם שיתקשה קרוי קור: כל יומא דשבתא הוה יתיב וגריס כולי יומא ההוא יומא דבעי למינח נפשיה קם מלאך המות קמיה ולא יכיל ליה דלא הוה פסק פומיה מגירסא אמר מאי אעביד ליה הוה ליה בוסתנא אחורי ביתיה אתא מלאך המות סליק ובחיש באילני נפק למיחזי הוה סליק בדרגא איפחית דרגא מתותיה אישתיק ונח נפשיה שלח שלמה לבי מדרשא אבא מת ומוטל בחמה וכלבים של בית אבא רעבים מה אעשה שלחו ליה חתוך נבלה והנח לפני הכלבים ואביך הנח עליו ככר או תינוק וטלטלו ולא יפה אמר שלמה כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת ולענין שאילה דשאילנא קדמיכון נר קרויה נר ונשמתו של אדם קרויה נר מוטב תכבה נר של בשר ודם מפני נרו של הקדוש ברוך הוא אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרין זה את זה ומפני מה לא גנזוהו מפני שתחילתו דברי תורה וסופו דברי תורה תחילתו דברי תורה דכתיב מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש ואמרי דבי רבי ינאי תחת השמש הוא דאין לו קודם שמש יש לו סופו דברי תורה דכתיב סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם מאי כי זה כל האדם אמר רבי (אליעזר) [אלעזר] כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה רבי אבא בר כהנא אמר שקול זה כנגד כל העולם כולו שמעון בן עזאי אומר ואמרי לה שמעון בן זומא אומר לא נברא כל העולם כולו אלא לצוות לזה ומאי דבריו סותרין זה את זה כתיב טוב כעס משחוק וכתיב לשחוק אמרתי מהלל כתיב ושבחתי אני את השמחה וכתיב ולשמחה מה זה עושה לא קשיא טוב כעס משחוק טוב כעס שכועס הקדוש ברוך הוא על הצדיקים בעולם הזה משחוק שמשחק הקדוש ברוך הוא על הרשעים בעולם הזה ולשחוק אמרתי מהולל זה שחוק שמשחק הקדוש ברוך הוא עם הצדיקים בעולם הבא ושבחתי אני את השמחה שמחה של מצוה ולשמחה מה זה עשה זו שמחה שאינה של מצוה ללמדך שאין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך דבר שמחה של מצוה שנאמר ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה' אמר רב יהודה וכן לדבר הלכה אמר רבא וכן לחלום טוב איני והאמר רב גידל אמר רב כל תלמיד חכם שיושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מר תכוינה שנאמר שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר אל תקרי מור עובר אלא מר עובר אל תקרי שושנים אלא ששונים לא קשיא הא ברבה והא בתלמיד ואיבעית אימא הא והא ברבה ולא קשיא הא מקמי דלפתח הא לבתר דפתח כי הא דרבה מקמי דפתח להו לרבנן אמר מילתא דבדיחותא ובדחי רבנן לסוף יתיב באימתא ופתח בשמעתא ואף ספר משלי בקשו לגנוז שהיו דבריו סותרין זה את זה ומפני מה לא גנזוהו אמרי ספר קהלת לאו עיינינן ואשכחינן טעמא הכא נמי ליעיינן ומאי דבריו סותרים זה את זה כתיב אל תען כסיל כאולתו וכתיב ענה כסיל כאולתו לא קשיא הא בדברי תורה הא במילי דעלמא כי הא דההוא דאתא לקמיה דרבי אמר ליה אשתך אשתי ובניך בני אמר ליה רצונך שתשתה כוס של יין שתה ופקע ההוא דאתא לקמיה דרבי חייא אמר ליה אמך אשתי ואתה בני אמר ליה רצונך שתשתה כוס של יין שתה ופקע אמר רבי חייא אהניא ליה צלותיה לרבי דלא לשווייה בני ממזירי דרבי כי הוה מצלי אמר יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתצילני היום מעזי פנים ומעזות פנים בדברי תורה מאי היא כי הא דיתיב רבן גמליאל וקא דריש עתידה אשה שתלד בכל יום שנאמר הרה ויולדת יחדיו ליגלג עליו אותו תלמיד אמר אין כל חדש תחת השמש אמר לו בא ואראך דוגמתן בעולם הזה נפק אחוי ליה תרנגולת ותו יתיב רבן גמליאל וקא דריש עתידים אילנות שמוציאין פירות בכל יום שנאמר ונשא ענף ועשה פרי מה ענף בכל יום אף פרי בכל יום ליגלג עליו אותו תלמיד אמר והכתיב אין כל חדש תחת השמש אמר לו בא ואראך דוגמתם בעולם הזה נפק אחוי ליה צלף ותו יתיב רבן גמליאל וקא דריש עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת שנאמר יהי פסת בר בארץ ליגלג עליו אותו תלמיד ואמר אין כל חדש תחת השמש אמר ליה בא ואראך דוגמתן בעולם הזה נפק אחוי ליה כמיהין ופטריות ואכלי מילת נברא בר קורא: תנו רבנן לעולם יהא אדם ענוותן כהלל ואל יהא קפדן כשמאי מעשה בשני בני אדם אין תוספות לעמוד זה: