• מסכת שבת

    לדף הבא:דף קה
    לדף הקודם:דף קג
  • תלמוד בבלי מסכת שבת דף קד/א

    בס"ד

    תלמוד בבלי

    תלמוד בבלי מסכת שבת דף קד/א
    עלויי קא מעלי ליה - שהיתה מ"ם סתומה בלוחות, אבל מ"ם פתוחה לא היתה בלוחות, כדמפרש מנצפ"ך צופים אמרום, וכיון דאמר רב חסדא מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדים, לא אפשר לאוקומיה אלא בסתומה, דהואיל והכתב היה נראה משני עבריהם, היה לה ליפול אם לא שבנס היה עומד, אבל פתוחה אין בה נס, על כרחך מנצפ"ך דר' ירמיה דאמר צופין אמרום בפתוחים קאמר, יש שמקשין סוגיא זו על סוגיא דאמר במגילה, דרמינן הא דר' ירמיה אהא דרב חסדא, אלמא תרוייהו בסתומין, ואין זו קושיא, שכן דרך התלמוד, המקשן מהפך הסברא כאן כדי שיקשה, ובמקום אחר מהפכו לפי הקושיא, ואי הוה בעי התם לתרוצי כי איתמר דרב חסדא בסתומין ודר' ירמיה בפתוחין הוה מתרץ ליה, אלא תירוצא מעליא שני ליה התם, והכא נמי: מידוד הוה - תרוייהו, ולא ידעי הי באמצע תיבה כו': ונקרא מבחוץ - האותיות הפוכות והתיבה הפוכה, ולא אשמועינן אלא שהיה החקק נוקב את כל הלוח, ולפיכך היו מ"ם וסמ"ך בנס: נבוב בהר סרו - לא היו בלוחות, אלא תיבה בעלמא נקט: אלף בינה - למוד תורה: מאי טעמא פשיט כרעיה דגימ"ל לגבי דלי"ת - ולא לגבי בי"ת: מאי טעמא פשיט כרעיה דדלי"ת לגבי גימ"ל - ולא לגבי ה"א, שמושכה קצת לצד גימ"ל: דלימציה ליה - עני נפשיה, ולא יטריחנו לבעל הבית לרוץ אחריו: ה"ו - כמו אני והו (סוכה מה, א), שמות הם: ומטיב לך - היינו טי"ת: ירושה - היינו יו"ד: כתר - היינו כ"ף: לעולם הבא - היינו למ"ד: מאמר פתוח ומאמר סתום - יש דברים שנתן רשות לדורשן, ויש שאתה מצווה לסותמן, כגון מעשה מרכבה: נאמן כפוף - אדם כשר צריך להיות כפוף ועניו, וסופו להיות פשוט וזקוף לעולם הבא: סימנים - של סדר שמועות, דתנא או אמורא בגירסתם, דלא תשכח אחת מהן, כגון אלו שבתלמוד: פה פתוח - בשעת המכנסים פזר: פה סתום - בשעת המפזרים כנס, אם יש גדול ממך: במנוד ראש - ברתת וענוה יתירה: מאי טעמא מהדר אפיה דקו"ף מרי"ש - לישנא דמעליא הוא, שאחוריו של רי"ש לגבי הקו"ף, שאין הקדוש ברוך הוא רוצה להסתכל בפני רשע: תגא דקו"ף - כמין זיי"ן שעושין בסופו של גג קו"ף: כרעיה דקו"ף תליא - שאינה נדבקת עם גגה: ליעול בהך - יקיף תחת רגלי הקו"ף, ויכנס בפתח של ימין: מסייעין אותו - ומכינין לו פתח: הוא יליץ - מעצמו יליץ, לא יסייעוהו ולא ימנעוהו: ואם לענוים - ולמדה טובה הוא נמשך: יתן חן - יסייעוהו מן השמים: מקרבן מיליה - אותיות קרובות, שלשתן קרובות כסדרן של אלפא ביתא: אמת מרחקן מיליה - זו בתחילת אל"ף בי"ת, וזו באמצע, וזו בסוף: אחד כרעא - כל אות ואות שבו עומדת על רגל אחד: אמת מלבן לבוני - מושכבין תחתיה אותיותיה כמין לבינה, דאל"ף הרי יש לה שתי רגלים ומושבה טוב, ורגל השני רחב: אתאוה לו - בתמיה, וכן כולן: עד כאן מדת הרשעים - כן הוא נדרש אצל רשעים: אם את בוש - מלחטוא: גר דק גור בדוק - נפשך תהא צרורה תחת כסאי ודוק שמים: לים כל - גיהנם קרוי ים כל, לפי שהרוב הולכים שם: אמר שר של גיהנם - לים שלי תן את כל העולם, ואפילו ישראל: אמר ליה אח"ס בט"ע גי"ף - אלפא ביתא היא אצל א"ת ב"ש, וכולן סדורות בספר יצירה: אני אחוס עליהם על שבעטו בגיף - בניאוף: דכ"ץ - נוטריקון דכים כנים צדיקים: אין לך - גיהנם, חלק בהן בישראל: ומרזן שת - ואומר שר של גיהנם זונני מזרעו של שת כל העובדי כוכבים וישראל: אל בם - אמר לו הקדוש ברוך הוא לא יהא לך חלק בהם: ג"ן ד"ס - אמר הקדוש ברוך הוא אוליכם לגן הדס, לגן עדן: ה"ע ו"ף - הנני עף ברעב: ז"ץ ח"ק - הללו זרעו של יצחק הם, ולא אתנם לך: ט"ר י"ש כ"ת - שמור לי והמתן, יש לי כתות אחרות: עלויי קא מעלי ליה דאמר רב חסדא מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין אלא סתום ועשאו פתוח גרועי קא מגרע ליה דאמר רבי ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא מנצפך צופים אמרום ותיסברא והכתיב אלה המצות שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה אלא מידוד הואי מידע לא הוה ידעין הי באמצע תיבה הי בסוף תיבה ואתו צופים תקנינהו ואכתי אלה המצות שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה אלא שכחום וחזרו ויסדום גופא אמר רב חסדא מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין ואמר רב חסדא כתב שבלוחות נקרא מבפנים ונקרא מבחוץ כגון נבוב בובן (רהב בהר) [בהר רהב] סרו ורס: אמרי ליה רבנן לרבי יהושע בן לוי אתו דרדקי האידנא לבי מדרשא ואמרו מילי דאפילו בימי יהושע בן נון לא איתמר כוותייהו אל"ף בי"ת אלף בינה גימ"ל דל"ת גמול דלים מאי טעמא פשוטה כרעיה דגימ"ל לגבי דל"ת שכן דרכו של גומל חסדים לרוץ אחר דלים ומאי טעמא פשוטה כרעיה דדל"ת לגבי גימ"ל דלימציה ליה נפשיה ומאי טעמא מהדר אפיה דדל"ת מגימ"ל דליתן ליה בצינעה כי היכי דלא ליכסיף מיניה ה"ו זה שמו של הקדוש ברוך הוא ז"ח ט"י כ"ל ואם אתה עושה כן הקדוש ברוך הוא זן אותך וחן אותך ומטיב לך ונותן לך ירושה וקושר לך כתר לעולם הבא מ"ם פתוחה מ"ם סתומה מאמר פתוח מאמר סתום נו"ן כפופה נו"ן פשוטה נאמן כפוף נאמן פשוט ס"ע סמוך עניים לישנא אחרינא סימנין עשה בתורה וקנה אותה פ' כפופה פ' פשוטה פה פתוח פה סתום צד"י כפופה וצד"י פשוטה צדיק כפוף צדיק פשוט היינו נאמן כפוף נאמן פשוט הוסיף לך הכתוב כפיפה על כפיפתו מכאן שנתנה התורה במנוד ראש קו"ף קדוש רי"ש רשע מאי טעמא מהדר אפיה דקו"ף מרי"ש אמר הקדוש ברוך הוא אין אני יכול להסתכל ברשע ומאי טעמא מהדרה תגיה דקו"ף לגבי רי"ש אמר הקדוש ברוך הוא אם חוזר בו אני קושר לו כתר כמותי ומאי טעמא כרעיה דקו"ף תלויה דאי הדר ביה ליעייל וליעול בהך מסייע ליה לריש לקיש דאמר ריש לקיש מאי דכתיב אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן בא ליטמא פותחין לו בא ליטהר מסייעים אותו שי"ן שקר תי"ו אמת מאי טעמא שקר מקרבן מיליה אמת מרחקא מיליה שיקרא שכיח קושטא לא שכיח ומאי טעמא שיקרא אחדא כרעיה קאי ואמת מלבן לבוניה קושטא קאי שיקרא לא קאי א"ת ב"ש אותי תעב אתאוה לו ב"ש בי לא חשק שמי יחול עליו ג"ר גופו טימא ארחם עליו ד"ק דלתותי נעל קרניו לא אגדע עד כאן מדת רשעים אבל מדת צדיקים א"ת ב"ש אם אתה בוש ג"ר ד"ק אם אתה עושה כן גור בדוק ה"ץ ו"ף חציצה הוי בינך לאף ז"ע ח"ס ט"ן ואין אתה מזדעזע מן השטן י"ם כ"ל אמר [שר של] גיהנם לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם לים כל אמר הקדוש ברוך הוא אח"ס בט"ע גי"ף אני חס עליהם מפני שבעטו בגי"ף דכ"ץ דכים הם כנים הם צדיקים הם הל"ק אין לך חלק בהן ומרז"ן ש"ת אמר גיהנם לפניו רבונו של עולם מרי זניני מזרעו של שת אמר לו א"ל ב"ם ג"ן ד"ס להיכן אוליכן לגן הדס ה"ע ו"ף אמר גיהנם לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם עיף אנכי ז"ץ ח"ק הללו זרעו של יצחק ט"ר י"ש כ"ת טר יש לי כיתות כיתות של עובדי כוכבים שאני נותן לך: גרועי קא מגרע ליה דאמר רבי חייא בר אבא מנצפך צופים אמרום - וא"ת דהכא משמע דבפתוחה קאמר דצופים אמרום ובפרק קמא דמגילה (דף ב:) פריך עלה דר' חייא בר אבא מאלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר ועוד האמר רב חסדא מם וסמך שבלוחות בנס היו עומדים משמע דר' חייא בסתומה איירי ואור"י דהכי קאמר התם ועוד האמר רב חסדא ועוד אי רבי חייא בר אבא בסתומה איירי תקשה נמי דרב חסדא אלא ודאי בפתוחה איירי והא דנקט מנצפך ולא נקט להו כסדר אלפא ביתא משום דמנצפך משמע מן צופים: נבוב בובן בהר רהב - תימה דאמאי נקט להו כיון דלא הוה בלוחות: א"ל לר' יהושע בן לוי אתו דרדקי כו' - בירושלמי ובבראשית רבה (פ' א) קאמר דר' אליעזר ור' יהושע הוו מאותן דרדקי וחולק על הש"ס שלנו והא דאמר בפרקי דר' אליעזר שלא למד ר' אליעזר תורה אלא עד שהיה גדול היינו שלא עסק עד שנעשה גדול: אית דגרסי בא ליטמא פותחין לו - כלומר יש לו פתחים ליכנס בא ליטהר מסייעין אותו שפותחין לו פתח ליכנס והיינו דומיא דלעיל דשביק ליה פתח ליכנס ולהנהו דגרסי בא ליטמא פותחין לו צריך לומר דמסייעין אותו הוי טפי מפותחין: