• מסכת חגיגה

    לדף הבא:דף י
    לדף הקודם:דף ח
  • תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף ט/ב

    בס"ד

    תלמוד בבלי

    תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף ט/ב
    אלא למאן דאמר רגל בפני עצמו - ועכשיו אין לך לתלות טעמו של ר' יוחנן בהואיל ויש לטומאה תשלומין לשני: קסבר ר' יוחנן - אין חסרון זמן במי שהגיע לילו להקריב קרבנותיו מחר, הלכך מחוייב הוא בקרבן, אלא שהלילה מעכבו מלהביא, אבל חגר ביום ראשון אין עליו שום חובת ראייה לפיכך אין לו עליו תשלומין: ומי אמר ר' יוחנן - אין לילה מחוסר זמן, והאמר ר' יוחנן ראה אחת בלילה, זב שספר שבעה נקיים כמשפטו וטבל והעריב שמשו, וחזר וראה אחת בלילה ושתים למחר: מביא - קרבן על טומאה שניה זו, לבד מן הקרבן שיביא על הראשונה, ויביא שני קרבנות כשיטהר, הואיל ולא ראה השניה עד שיצא לשעה שהיא ראויה להביא קרבן יש לו תשלומין, ואף על השניה יביא, אף על פי שתחילתה בתוך זמן קרבן הראשונה לא אמרינן חדא טומאה היא, ופירש רב יוסף את הטעם במסכת כריתות לפי שהראייה ראשונה של זב אינה אלא כקרי בעלמא, וכי חזי אינך למחר מצטרפת בהדייהו, הכא נמי, אף על פי שהיתה ראייה ראשונה בתוך קרבן ראשון, כי הדר חזי אינך למחר מצטרפין בהדייהו: ואי סלקא דעתך לילה אין מחוסר זמן - אפילו ראה שלשתן בלילה זה כבר יצא מזמן ראשון, ושתי זיבות הן, אי לאו דסבירא ליה לילה מחוסר זמן, הלכך אם ראה שתים בלילה הויא לה זיבה אריכתא: כי אמר ר' יוחנן - ההיא לדברי האומר לילה מחוסר זמן אמרה, אבל לדידיה סבירא ליה אפילו ראה כולן בלילה מביא: לדברי האומר פשיטא - אי אמרת בשלמא טעמא דנפשיה קאמר אשמעינן ביה דסבירא לילה מחוסר זמן, אלא אי לדברי האומר כו' קאמר מאי אשמעינן בה מהו דתימא כאתקפתא דרב שישא דאתקיף בכריתות על הטעם שנתן רב יוסף על הדבר, כמו שפירשתי למעלה, תדע, דהא ראייה ראשונה של כל הזבים קרי בעלמא הוא, וכי הדר חזי תרתי מצטרפין בהדייהו, הכא נמי לא שנא, ומתקיף לה רב שישא מי דמי, התם כולהו בזמן חיובא חזינהו, הכא לאו בזמן חיובא דהאי קרבן חזייה: להמלאות מיבעי ליה - אצל חסרון נופל לשון מילוי, שחסר מצוה אחת לא יתמלא עוד חסרון זה משחסר: שמינוהו חביריו לדבר מצוה - שאמרו לו בא עמנו, ולא הלך, נמצא שחסר עצמו מאותו מנין לא יוכל לימנות עוד באותו מנין, שכבר עשו את המצוה: היינו צדיק היינו עובד אלקים - מי הוא צדיק ומי הוא עובד אלקים, הלא אחד הוא אינו דומה שונה פרקו כו' אף על פי ששניהן צדיקים לא עבדוהו בשוה, שזה עבדו יותר: עשרה פרסי - ישכיר לך אדם חמורו בזוז אחד, שכבר נהגו כן, ואם תאמר לו לילך פרסה יותר ישאלך שני זוזים: צרפתיך ולא בכסף - ולא באש כמו שצורפים הכסף באש, אלא בחרתיך בכור עוני לצורפו בו, כור הוא החרס שצורפין בו: גנב אדם - גניבה אפשר שיחזירנה, ויתקן: נטרד מן העולם - אין לו עוד תשובה, לפי שעשה דבר שאין לו רפואה: אין אומר בקרו גמל - זה לקרבן, כלומר מי שהוא מעוות מתחילתו אין זה מעוות: אלא בקרו טלה - זה לקרבן, שמא נפל בו מום ונתקלקל, כך לשון קלקול נופל באדם שהיה טוב מתחילה: אחותו פנויה - הוליד אין, לא הוליד לא: באשת איש - בלא הוליד נמי יש זכרון לעונו, שאסרה על בעלה, לא שנא אחותו ולא שנא נכרית: באונס - לא אסרה על בעלה, לפיכך הוליד אין, לא הוליד לא: שני תשלומין דראשון הוא אלא למאן דאמר שני רגל בפני עצמו הוא מאי איכא למימר אלא אמר רב פפא קסבר רבי יוחנן לילה אינו מחוסר זמן ומי אמר רבי יוחנן הכי והאמר רבי יוחנן ראה אחת בלילה ושתים ביום מביא שתים בלילה ואחת ביום אינו מביא ואי סלקא דעתך קסבר רבי יוחנן לילה אינו מחוסר זמן אפילו שתים בלילה ואחת ביום מביא כי קאמר רבי יוחנן לדברי האומר לילה מחוסר זמן לדברי האומר פשיטא שתים ביום ואחת בלילה אצטריכא ליה סלקא דעתך אמינא כאתקפתא דרב שישא בריה דרב אידי קא משמע לן כדרב יוסף: עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו ועל זה נאמר מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להימנות: אמר ליה בר הי הי להלל האי להימנות להמלאות מיבעי ליה אלא זה שמנוהו חביריו לדבר מצוה והוא לא נמנה עמהן תניא נמי הכי מעוות לא יוכל לתקון זה שביטל קריאת שמע של שחרית או קריאת שמע של ערבית או שביטל תפלה של שחרית או תפלה של ערבית וחסרון לא יוכל להימנות זה שנמנו חביריו לדבר מצוה והוא לא נמנה עמהן אמר ליה בר הי הי להלל מאי דכתיב ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלקים לאשר לא עבדו היינו צדיק היינו עובד אלקים היינו רשע היינו אשר לא עבדו אמר ליה עבדו ולא עבדו תרוייהו צדיקי גמורי נינהו ואינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד אמר ליה ומשום חד זימנא קרי ליה לא עבדו אמר ליה אין צא ולמד משוק של חמרין עשרה פרסי בזוזא חד עשר פרסי בתרי זוזי אמר ליה אליהו לבר הי הי ואמרי לה לרבי אלעזר מאי דכתיב הנה צרפתיך ולא בכסף בחרתיך בכור עוני מלמד שחזר הקדוש ברוך הוא על כל מדות טובות ליתן לישראל ולא מצא אלא עניות אמר שמואל ואיתימא רב יוסף היינו דאמרי אינשי יאה עניותא ליהודאי כי ברזא סומקא לסוסיא חיורא: רבי שמעון בן מנסיא אומר אי זה הוא מעוות לא יוכל לתקון זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר וכו': הוליד אין לא הוליד לא והא תניא רבי שמעון בן מנסיא אומר גונב אדם אפשר שיחזיר גנבו ויתקן גוזל אדם אפשר שיחזיר גזלו ויתקן אבל הבא על אשת איש ואסרה לבעלה נטרד מן העולם והלך לו רבי שמעון בן יוחי אומר אין אומר בקרו גמל בקרו חזיר אלא בקרו טלה ואי זה זה תלמיד חכם שפירש מן התורה רבי יהודה בן לקיש אמר כל תלמיד חכם שפירש מן התורה עליו הכתוב אומר כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו ואומר מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי לא קשיא כאן באחותו פנויה כאן באשת איש ואי בעית אימא הא והא באשת איש ולא קשיא כאן שני תשלומין דראשון הוא - היינו ר' נתן אלא למ"ד שני רגל בפני עצמו הוא היינו רבי ואע"ג דאית ליה תנא דמסייע ליה פריך שפיר דמסתמא לא פליג ארבי דהתם דקי"ל הלכה כרבי מחבירו אבל לא מסתברא למימר דבעי לישבה ככולי עלמא: או תפלה של ערבית - אתיא כמ"ד תפלת ערבית חובה ואפילו למ"ד רשות בחנם אין לנו לבטלה אם לא ע"י אונס קצת וכן משמע ההיא דתפלת השחר (ברכות דף כו.) שכח ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים וכן (שם דף ל:) אם שכח ולא הזכיר של ר"ח בלילה אין מחזירין אותו לפי שאין מקדשין החדש בלילה הא מקדשין מחזירין ולא מחלק כלל בין למ"ד רשות או בין למ"ד חובה דמשמע דליכא מאן דפליג וההיא דשבת (דף ט: ושם) אי שרא ליה הימייניה לא מטרחינן ליה וכן בירושלמי אי עלה למטתו לא ירד היינו אונס קצת ולא כפי' ה"ג שפירש' דאף למ"ד רשות אי שויה עליה חובה הויא כחובה והא ליתא דמי לא עסקינן בהכי שכבר התפלל בשאר לילות ואם היינו מפרשים שויה עליה חובה באותה לילה יתכן ההיא דטעה ולא התפלל ר"ח בלילה ובברכות הארכתי והבאתי ההיא דאמרו (יומא דף פז: ושם) דתפלת נעילה פוטרת של ערבית: בר הי הי להלל - יש מפרשים שגר היה והיינו בן אברהם ושרה שנתוסף ה"א בשמן וכן בג בג דכולה הגמרא עולה ה': כברזא סומקא - רצועה ודומה לו מעיקרא משכא והשתא ארזא (ב"ק דף סו:) ובב"ר יש יאי עניותא לברתיה דיעקב כערקתא סומקתא לסוסיא חיורא: כאן באחותו פנויה - משמע לישנא דפסיקא ליה דיש ממזר מחייבי כריתות מדנקט אחותו טפי מכל שאר עריות והיינו כשמעון התימני (בקדושין בפרק האומר) (דף סח): [עי' קדושין עד:]: אפילו מש"ס לש"ס - מש"ס ירושלמי לש"ס בבלי כדפירש רש"י וכן אמר בירושלמי במחשכים הושיבני כמתי עולם אלו ש"ס הבבלי וכן (רב כהנא) דהוה ציים דלישתכח מיניה ש"ס הבבלי ומיהו אפילו איפכא י"ל והכי פירושו שפירש מזה ועדיין לא הבין בזה שמתוך כך לא יעלה בידו הלכה ברורה: