• מסכת ברכות

    לדף הבא:דף כט
    לדף הקודם:דף כז
  • תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כח/א

    בס"ד

    תלמוד בבלי

    תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כח/א
    הכי גרסינן - דלמא מעברין לך: אמר לה יומא חדא בכסא דמוקרא ולמחר ליתבר - ולא גרסינן מעלין בקדש: כסא דמוקרא - כוס זכוכית יקרה שקורין לה בלשון ישמעאל ערקי"א, ואומרים בני אדם במשל הדיוט יום אחד ישתמש בו בעליו ויתכבד בו, ואם ישבר ישבר: לית לך חיורתא - אין לך שערות לבנות של זקנה, ונאה לדרשן להיות זקן: שמונה עשר דרי חיורתא - שמונה עשרה שורות של זקנה: קא חלשא דעתיה דרבן גמליאל - כשראה שנתוספו היום תלמידים רבים, והיה דואג שלא יענש במה שמנעם בימיו מלבא: דמליין קטמא - כלומר אף אלו אינם ראויים: תלויה - בספק, שלא פירשוה, מתוך שרבו התלמידים רב החדוד והפלפול: לאשיתא דביתיה דמשחרן - כותלי ביתו של רבי יהושע שהיו שחורות: שפחמי אתה - עושה פחמים, ויש אומרים נפח: נעניתי לך - דברתי למולך יותר מן הראוי: דלביש מדא - הרגיל ללבוש המעיל ילבש, כלומר הרגיל בנשיאות יהיה נשיא: מזה בן מזה - כהן בן כהן, יזה את מי חטאת: אפר מקלה - אפר הקלוי בתנורים ובכירות, כלומר אפר סתם: שבת של מי היתה - במסכת חגיגה: ואותו תלמיד - ששאל תפלת ערבית רשות או חובה רבי שמעון בן יוחאי הוא: ונקרא פושע - המאחר כל כך: מתפלל של מנחה - מאחר שהגיע זמנה, כדי להקדימה בתחלת זמנה, שלא יקרא פושע גם עליה: ואחר כך של מוספין - הואיל ואיחר, זמנה אינו עובר, דהא אמרי רבנן ושל מוספים כל היום: שזו מצוה עוברת - רבי יהודה לטעמיה, דאמר עד שבע שעות ותו לא: כי חלפי רבנן - תלמידים היוצאים מבית רבי נתן: מאן אמר הלכה בי מדרשא - מי מבני הישיבה אמר בבית המדרש שהלכה כרבי יהודה: חדא היא לך או חדת היא לך - אחת היא לך שלא למדת דבר משמו של רבי יוחנן אלא זו בלבד, לכך חביבה היא לך או חדשה היא לך, שהיית סבור שאחד מן האחרים אמרה: הכי גרסינן אמר ליה חדת היא לי דמספקא לי ברבי יהושע בן לוי - סבור הייתי שרבי יהושע בן לוי אמרה: אמר רבי יהושע בן לוי - גרסינן, ולא גרסינן דאמר: ממועד - מחמת שהעבירו מועדי התפלות והחגים, יהיו נוגים ואסופים וכלים: דלמא מעברין לך אמר לה [לשתמש אינש] יומא חדא בכסא דמוקרא ולמחר ליתבר אמרה ליה לית לך חיורתא ההוא יומא בר תמני סרי שני הוה אתרחיש ליה ניסא ואהדרו ליה תמני סרי דרי חיורתא היינו דקאמר רבי אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא בן שבעים שנה תנא אותו היום סלקוהו לשומר הפתח ונתנה להם רשות לתלמידים ליכנס שהיה רבן גמליאל מכריז ואומר כל תלמיד שאין תוכו כברו לא יכנס לבית המדרש ההוא יומא אתוספו כמה ספסלי אמר רבי יוחנן פליגי בה אבא יוסף בן דוסתאי ורבנן חד אמר אתוספו ארבע מאה ספסלי וחד אמר שבע מאה ספסלי הוה קא חלשא דעתיה דרבן גמליאל אמר דלמא חס ושלום מנעתי תורה מישראל אחזו ליה בחלמיה חצבי חיורי דמליין קטמא ולא היא ההיא ליתובי דעתיה הוא דאחזו ליה תנא עדיות בו ביום נשנית וכל היכא דאמרינן בו ביום ההוא יומא הוה ולא היתה הלכה שהיתה תלויה בבית המדרש שלא פירשוה ואף רבן גמליאל לא מנע עצמו מבית המדרש אפילו שעה אחת דתנן בו ביום בא יהודה גר עמוני לפניהם בבית המדרש אמר להם מה אני לבא בקהל אמר לו רבן גמליאל אסור אתה לבא בקהל אמר לו רבי יהושע מותר אתה לבא בקהל אמר לו רבן גמליאל והלא כבר נאמר לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' אמר לו רבי יהושע וכי עמון ומואב במקומן הן יושבין כבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל את כל האומות שנאמר ואסיר גבולות עמים ועתידותיהם שוסתי ואוריד כאביר יושבים וכל דפריש מרובא פריש אמר לו רבן גמליאל והלא כבר נאמר ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון נאם ה' וכבר שבו אמר לו רבי יהושע והלא כבר נאמר ושבתי את שבות עמי ישראל ועדיין לא שבו מיד התירוהו לבא בקהל אמר רבן גמליאל הואיל והכי הוה איזיל ואפייסיה לרבי יהושע כי מטא לביתיה חזינהו לאשיתא דביתיה דמשחרן אמר לו מכותלי ביתך אתה ניכר שפחמי אתה אמר לו אוי לו לדור שאתה פרנסו שאי אתה יודע בצערן של תלמידי חכמים במה הם מתפרנסים ובמה הם נזונים אמר לו נעניתי לך מחול לי לא אשגח ביה עשה בשביל כבוד אבא פייס אמרו מאן ניזיל ולימא להו לרבנן אמר להו ההוא כובס אנא אזילנא שלח להו רבי יהושע לבי מדרשא מאן דלביש מדא ילבש מדא ומאן דלא לביש מדא יימר ליה למאן דלביש מדא שלח מדך ואנא אלבשיה אמר להו רבי עקיבא לרבנן טרוקו גלי דלא ליתו עבדי דרבן גמליאל ולצערו לרבנן אמר רבי יהושע מוטב דאיקום ואיזיל אנא לגבייהו אתא טרף אבבא אמר להו מזה בן מזה יזה ושאינו לא מזה ולא בן מזה יאמר למזה בן מזה מימיך מי מערה ואפרך אפר מקלה אמר לו רבי עקיבא רבי יהושע נתפייסת כלום עשינו אלא בשביל כבודך למחר אני ואתה נשכים לפתחו אמרי היכי נעביד נעבריה גמירי מעלין בקדש ואין מורידין נדרוש מר חדא שבתא ומר חדא שבתא אתי לקנאויי אלא לדרוש רבן גמליאל תלתא שבתי ורבי אלעזר בן עזריה חדא שבתא והיינו דאמר מר שבת של מי היתה של רבי אלעזר בן עזריה היתה ואותו תלמיד רבי שמעון בן יוחאי הוה: ושל מוספין כל היום: אמר רבי יוחנן ונקרא פושע תנו רבנן היו לפניו שתי תפלות אחת של מנחה ואחת של מוסף מתפלל של מנחה ואחר כך מתפלל של מוסף שזו תדירה וזו אינה תדירה רבי יהודה אומר מתפלל של מוסף ואחר כך מתפלל של מנחה שזו מצוה עוברת וזו מצוה שאינה עוברת אמר רבי יוחנן הלכה מתפלל של מנחה ואחר כך מתפלל של מוסף רבי זירא כי הוה חליש מגירסיה הוה אזיל ויתיב אפתחא דבי רבי נתן בר טובי אמר כי חלפי רבנן אז איקום מקמייהו ואקבל אגרא נפק אתא רבי נתן בר טובי אמר ליה מאן אמר הלכה בי מדרשא אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן אין הלכה כרבי יהודה דאמר מתפלל אדם של מוסף ואחר כך מתפלל של מנחה אמר ליה רבי יוחנן אמרה אמר ליה אין תנא מיניה ארבעין זמנין אמר ליה חדא היא לך או חדת היא לך אמר ליה חדת היא לי משום דמספקא לי ברבי יהושע בן לוי: אמר רבי יהושע בן לוי כל המתפלל תפלה של מוספין לאחר שבע שעות לרבי יהודה עליו הכתוב אומר נוגי ממועד אספתי ממך היו מאי משמע דהאי נוגי לישנא דתברא הוא כדמתרגם רב יוסף תברא אתי על שנאיהון דבית ישראל על דאחרו זמני מועדיא דבירושלים אמר רבי אלעזר כל המתפלל תפלה של שחרית לאחר ארבע שעות לרבי יהודה עליו הכתוב אומר נוגי ממועד אספתי ממך היו מאי משמע דהאי נוגי לישנא דצערא הוא דכתיב דלפה נפשי מתוגה רב נחמן בר יצחק אמר מהכא בתולותיה נוגות והיא מר לה ושל מוספין כל היום - הקשה הרב רבינו שמשון ז"ל דאמרינן בפרק תמיד נשחט (דף נח.) מוספין בשש בזיכין בשבע וכי תימא הני מילי למצוה אבל דיעבד כל יומא נמי זמניה הוא הרי בתמורה (פרק ב' דף יד) משמע שהמוספין היו נשחטין עם התמיד ונקטרין עמו. ותירץ דהתם מיירי בשבת: הלכה מתפלל של מנחה ואחר כך מתפלל של מוסף - מכאן יש ליזהר ביום הכיפורים להתפלל תפלת שחרית קודם שש שעות ומחצה דהיינו קודם שיגיע שעת המנחה דאם לא כן היו צריכין להתפלל תפלת המנחה קודם והר"י אומר דאינו צריך דהא דקאמר שיתפלל תפלת המנחה קודם היינו כשיש לו לעשות צרכיו שלא יוכל להתפלל תפלת המנחה בזמנה וצריך להתפלל שניהם מיד כגון שהיה לו לילך לסעודה גדולה כמו לנשואין ומתיירא שמא ימשוך בסעודתו או שישתכר אבל אם היה לו שהות להתפלל אחר תפלת מוסף תפלת המנחה בזמנה אין לו להקדים תפלה המנחה אלא יתפלל כסדר מוסף ואחר כך מנחה: כדמתרגם רב יוסף על דאחרו זמני מועדיא - ואי משתעי ברגלים אין שייך לומר לשון איחור שהרי אין להם תשלומין אלא ע"כ בתפלה משתעי קרא: