• מסכת תענית

    לדף הבא:דף ד
    לדף הקודם:דף ב
  • תלמוד בבלי מסכת תענית דף ג/א

    בס"ד

    תלמוד בבלי

    תלמוד בבלי מסכת תענית דף ג/א
    אי סבר לה כרבי יהודה, לימא כרבי יהודה - שיזכיר בשני: ניסוך יתירא בששי כתיב - כלומר ונסכיה דמרבי תרי ניסוכין כתיב בששי, להכי אמר בששי מתחיל להזכיר, ואהני מ"ם יו"ד מ"ם מים, דלא מצינו למימר תרוייהו דיין: או הסך הסך או נסך נסך - מדשני קרא בדיבוריה שמע מינה תרתי: אי רבי עקיבא תרי יומי הוו - ותו לא, דהא אמר ונסכיה דהיינו בששי מרבה ניסוך המים: וסבר לה כרבי יהודה דמתניתין - דאמר בלוג הוה מנסך כל שמנה, לא סבר כוותיה במה דאמר כל שמונה מנסך, אלא במה דאמר בשמיני מנסך, וכיון דבשמיני מנסך משכחת לה לרבי יהודה [בן בתירה] דאמר בשני מתחילין לניסוך המים כל שבעה: דמפיק ראשון ומעייל שמיני - משיב בעל הגמרא מי מצי אמר רבי יהודה דבשמיני מנסך מאי שנא דקאמר דבראשון אינו מזכיר, דכי רמיזי מיא בשני הוא דרמיזי דמונסכיהם מרבה ניסוך המים, שמיני נמי, מי מצי אמר דמנסך הא שביעי אמר רחמנא, דמ"ם יו"ד מ"ם מים כתיב בשביעי, דסיום קראי דניסוך המים בשביעי כתיב כמשפטם, ולא בשמיני: אלא רבי יהושע היא - דאמר משעת הנחתו [דהיינו בשביעי] מזכיר, ואף על פי כן סבר דניסוך המים כל שבעה, דגמרא גמיר לה הלכה למשה מסיני דניסוך המים כל שבעה, ודאי כרבי אליעזר אתי שפיר, אבל כרבי יהודה בן בתירה וכרבי עקיבא לא מיתוקמא, אלא להכי לא מוקי לה כרבי אליעזר דהא לא מיבעי אי רבי אליעזר סבירא ליה הכי, דודאי לרבי אליעזר אתי שפיר, והא דקא מוקים כרבי יהושע רבותא קמשמע לן, אבל כרבי יהודה בן בתירה וכרבי עקיבא לא מיתוקמא, דרבי יהודה יליף מונאמר בשני ונסכיהם כו' אלמא דסבר דניסוך המים לא הוו אלא ששה ימים, דאיהו לא מפיק ראשון ומעייל שמיני, משום הני פירכא דפריך לעיל לא אתי כרבי יהודה, ורבי עקיבא יליף מנסכיה שנאמר בששי, אלמא דסבר דניסוך המים לא הוו אלא תרי יומי, אבל כרבי יהושע מיתוקמא, לפיכך אין מזכירין אלא ביום טוב האחרון, דגשמים בחג סימן קללה, אבל ניסוך המים הוי כל שבעה, דגמרא גמיר לה: עשר נטיעות - המפוזרות בתוך בית סאה חורשין כל בית סאה ערב שביעית עד ראש השנה, אף על גב דשאר שדות אין חורשין לפני שביעית שלשים יום זה חורשין, דהואיל אם אין חורשין סביבן מפסידין: וניסוך המים - כל שבעה: רבי יהודה אומר משום רבי יהושע העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג כו' - כעין אמר מר הוא, כלומר אמרינן לעיל רבי יהודה אומר: הי רבי יהושע אילימא רבי יהושע דמתניתין מיום טוב האחרון הוא מזכיר - דראשון נמי, המתפלל תפלת יוצר מזכיר, ואילו הכא תני הראשון אינו מזכיר: האמר משעת הנחתו - דהיינו בשביעי, והכא קתני יום טוב האחרון של חג, דהיינו בשמיני: ותו הא דתניא - במכילתא אחריתי רבי יהודה אומר משום בן בתירה העובר לפני התיבה ביום טוב אחרון של חג האחרון מזכיר, הראשון אינו מזכיר: (אלא) אמר רב נחמן בר יצחק תהא - תרוייהו, הא דבעית הי רבי יהושע, והא דבעית הי בן בתירה רבי יהושע בן בתירה היא, דהאי דקאמר רבי יהודה לעיל משום רבי יהושע, והדר קאמר משום בן בתירה תהא תרוייהו רבי יהושע בן בתירה, ולא קשיא זמנין קרו ליה בשמיה דאבוה בן בתירה, וזמנין דקרו ליה בשמיה דידיה רבי יהושע: מקמי דליסמכוהו - לא הוה חשוב, וקרו ליה בשמיה דאבוה, והאי דקרו ליה בשמיה דנפשיה, רבי יהושע היינו לבתר דסמכוהו: בטל וברוחות - משיב הרוח ומוריד הטל לא חייבוהו חכמים להזכיר, אפילו בימות הגשמים: לפי שאינן נעצרין - שאלמלא הן אין העולם מתקיים, והאי דאמרינן בתפלה משיב הרוח ומוריד הגשם לאו משום חיוב, אלא חוק גשם הוא מזכיר, דטל ורוחות מועילות לארץ לתקנה ולנגבה, כדבסמוך זיקא דבתר מיטרא כמיטרא: ואילו טל לא קאמר - ואתנה טל ומטר, אלא מטר בלבד: אי סבר לה כרבי יהודה בן בתירה נימא כוותיה קסבר רבי עקיבא כי כתיב ניסוך יתירא בששי הוא דכתיב תניא רבי נתן אומר בקדש הסך נסך שכר לה' בשני ניסוכין הכתוב מדבר אחד ניסוך המים ואחד ניסוך היין אימא תרוייהו דחמרא אם כן ליכתוב קרא או הסך הסך או נסך נסך מאי הסך נסך שמעת מינה חד דמיא וחד דחמרא אלא הא דתנן ניסוך המים כל שבעה מני אי רבי יהושע נימא חד יומא אי רבי עקיבא תרי יומי אי רבי יהודה בן בתירה שיתא יומי לעולם רבי יהודה בן בתירה היא וסבירא ליה כרבי יהודה דמתניתין דתנן רבי יהודה אומר בלוג היה מנסך כל שמונה ומפיק ראשון ומעייל שמיני ומאי שנא ראשון דלא דכי רמיזי מים בשני הוא דרמיזי שמיני נמי כי רמיזי מים בשביעי הוא דרמיזי אלא רבי יהושע היא וניסוך המים כל שבעה הלכתא גמירי לה דאמר רבי אמי אמר רבי יוחנן משום רבי נחוניא איש בקעת בית חורתן עשר נטיעות ערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני: רבי יהודה אומר משום רבי יהושע העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג האחרון מזכיר הראשון אינו מזכיר ביום טוב הראשון של פסח הראשון מזכיר האחרון אינו מזכיר: הי רבי יהושע אילימא רבי יהושע דמתניתין הא אמר ביום טוב האחרון של חג הוא מזכיר אלא רבי יהושע דברייתא האמר משעת הנחתו ותו הא דתניא רבי יהודה אומר משום בן בתירה העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג האחרון מזכיר הי בן בתירה אילימא רבי יהודה בן בתירה הא אמר בשני בחג הוא מזכיר אמר רב נחמן בר יצחק תהא ברבי יהושע בן בתירה זמנין דקרי ליה בשמיה וזימנין דקרי ליה בשמיה דאבא והא מקמי דליסמכוהו והא לבתר דליסמכוהו תנא בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר ואם בא להזכיר מזכיר מאי טעמא אמר רבי חנינא לפי שאין נעצרין וטל מנלן דלא מיעצר דכתיב ויאמר אליהו התשבי מתשבי גלעד אל אחאב חי ה' אלקי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי וכתיב לך הראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה ואילו טל לא קאמר ליה מאי טעמא משום אי רבי יהודה בן בתירה - דאמר בשני בחג הוא מזכיר שית יומי הוו א"כ לא יהיה הניסוך כי אם ששה ימים: עשר נטיעות - פירש"י נטיעות מפוזרות בבית סאה חורש כל בית סאה בשבילן דכל נטיעה יונקת ודווקא מבית סאה היה צריך להם יכול לחרוש עד ר"ה של שביעית דהוו שפיר אוקמי אילנא שרי אבל יותר מבית סאה אינו חורש אלא כדי צורכן דהואיל ומפוזרות ביותר מבית סאה קיימי שפיר ובפחות מיכן למה קיימי וליעקר קיימי ודוקא נטיעות אמר דחורשין בשבילן עד ראש השנה אבל אילנות אסור דאורייתא כל אלול ומדרבנן פסח ועצרת תקון בשדה הלבן עד פסח מותר אבל מפסח ולהלן אסור ושדה אילן עד עצרת מותר מכאן ואילך אסור: ערבה - שמקיפין את המזבח וניסוך המים הלכה למשה מסיני כולהו: ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד - לכך נקרא מתושבי גלעד לפי שהרגו ישראל אנשי יבש גלעד על מעשה פילגש בגבעה ולא נשאר ביבש גלעד כי אם מעט אנשים מן המיושבים בעיר כי כל השאר היו עם אספסוף לכך מעיד כי אליהו מן התושבים כך שמעתי מהר"י טרוט"י משם הר"י בה"ר יצחק ממלאון: בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר - משיב הרוח ומוריד הטל כו' לפיכך אין קפידא לומר מוריד הטל אפילו בימות החמה אך שלא יאמר מוריד הגשם והכי הלכתא ואם לא אמר בימות הגשמים כי אם מוריד הגשם ודיגלא משיב הרוח ומוריד הטל אין מחזירין: ואילו טל לא מיעצר - ומ"ה נראה דגבי גדעון (שופטים ו) כשאמר על הארץ יהיה טל ועל הגיזה יהיה חורב כתיב ויעש כן אבל כשאמר על הארץ יהיה חורב ועל הגזה יהיה טל כתיב ויהי כן כלומר דעל הגיזה היה הטל אבל לא כתיב ויעש כן משמע דעל הארץ היה טל דטל לא מיעצר ע"כ בנוסח שלפני ועוד מצאתי כשאמרו על כל הארץ יהיה טל כתיב ויעש אלקים כן וכשאמר טל יהיה על הגיזה לבדה ועל כל הארץ יהיה חרב כתיב ויהי כן ולא הזכיר בזה הש"י וטעמו אשר אומר כי הוא זה כי אין הש"י מזכיר שמו על הרעה כי אם יהיה חורב על כל הארץ היתה רעת יושבי בה וכתיב (שמות כ) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך אבל כשאמר על כל הארץ יהיה טל כתיב ויעש אלקים וכדומה לזה (בראשית א) ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה וגבי חשך לא הזכיר השם יתברך וכן בחמשה דברות אחרונות (שמות כ) מלא תרצח ואילך לא הזכיר הש"י הכל הולך אל מקום אחד משל למלך שבנה דירה נאה והניח לצייר מגינו לפני כל חדרי הבית זולתי בית הכסא מקום הטינוף: