• מסכת מגילה

    לדף הבא:דף ג
  • תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ב/א

    בס"ד

    תלמוד בבלי

    תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ב/א
    משנה: מגילה נקראת באחד עשר וכו' - פעמים בזה ופעמים בזה, ולקמן מפרש ואזיל: לא פחות ולא יותר - לא פחות מאחד עשר ולא יותר מחמשה עשר: מימות יהושע - בגמרא מפרש לה: אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה - כלומר, מאחר שהמוקפין קורין בחמשה עשר ושאין מוקפין קורין בארבעה עשר הרי הכל בכלל, תו היכי משכחת אחד עשר, שנים עשר, שלשה עשר אלא שהכפרים נתנו להן חכמים רשות להקדים קריאתה ליום הכניסה, יום שני בשבת שלפני ארבעה עשר, או חמישי בשבת, שהוא יום כניסה, שהכפרים מתכנסין לעיירות למשפט, לפי שבתי דינין יושבין בעיירות בשני ובחמישי כתקנת עזרא (בבא קמא פב, א), והכפרים אינן בקיאין לקרות, וצריכין שיקראנה להם אחד מבני העיר, ולא הטריחום חכמים להתאחר ולבא ביום ארבעה עשר, ופעמים שיום הכניסה בשלשה עשר ופעמים שהוא באחד עשר: חל ארבעה עשר להיות בערב שבת עיירות ומוקפין חומה קורין בו ביום - שאין קריאת המגילה בשבת, גזירה שמא יטלנה בידו, ואם תאמר יאחרו המוקפין עד אחר שבת הוה ליה ששה עשר, ואמר קרא ולא יעבור: חל להיות אחר שבת כפרים מקדימין ליום הכניסה - דהוה ליה אחד עשר, וטפי לא משכחת לה יום הכניסה שלפני פורים מוקדם לו, דמיום הכניסה ליום הכניסה לא מקדמינן: גמרא: הכי גרסינן מנלן מנלן כדבעינן למימר לקמן וכו' - והכי פירושא מנלן דאחד עשר ושנים עשר ושלשה עשר חזו לקרייה, דארבעה עשר וחמשה עשר הוא דכתיב בקרא וקא מהדר גמרא מנלן בתמיה, האי לאו חובה היא, אלא חכמים הקילו עליהן, כדבעינן למימר לקמן: כדי שיספקו - שיהו פנויין ביום פורים להספיק צורכי סעודת פורים לבני העיירות: אנן הכי קאמרינן - אנן דמיבעיא לן מנלן, הכי קאמרינן: מכדי - מדהקילו חכמים על הכפרים להקדים על כרחך אנשי כנסת הגדולה שתיקנו בימי מרדכי ואסתר את שמחת הפורים וקריאת המגילה כולהו הני זימני תיקון, ונתנו רשות לקרות: דאי סלקא דעתך - ארבעה עשר וחמשה עשר תקון הכתובין במגילה, ותו לא: היכי אתו רבנן - דבתרייהו ועקרו תקנתא, והתירו להקדים בתמיה: אלא פשיטא אינהו תקון - וכיון דאינהו תקון ודאי רמזינהו במגילת אסתר, היינו דמיבעיא לן היכא רמיזא, ומנלן: לגופיה - לארבעה עשר וחמשה עשר המפורשין בספר: לימא קרא - את ימי הפורים האלה בזמן דמשמע בזמן המפורש להם: ואכתי מיבעי ליה - האי דנקט זמנים לשון רבים: זמנו - של מוקפין לאו כזמנו של פרזים, דאי כתוב בזמן הוה משמע זמן אחד לשניהן, אי בעו ליקרו בארביסר, ואי בעו ליקרו בחמיסר: זמניהם דומיא דזמנם - רבויא דדרשינן לקרא לייתורא דיו"ד וה"א דומיא דעיקר הזמן, דנפקא לן מזמנם הוא דקא מרבה, דומיא דידהו: זמן קהלה לכל היא - הכל נקהלו להנקם מאויביהם בין בשושן בין בשאר מקומות, כמו שכתוב בספר, הלכך לא צריך קרא לרבויי שיהא ראוי לקרייה, דעיקר הנס בו היה: ימים כימים - לעיל מיניה כתיב ארבעה עשר וחמשה עשר ישמחו, וכתיב בימים אשר נחו בהם היהודים וגו' והוה ליה למיכתב ימים אשר נחו, דמשמע הם הם ימים אשר נחו, מאי כימים לרבות שנים אחרות כדוגמתן: לדורות הוא דכתיב - להכי שייך לישנא דקרא כימים כלומר יעשו לדורות ארבעה עשר וחמשה עשר כאשר היה בימי הנס ימים אשר נחו בהם, הלכך לא איכא לרבויי מהכא שנים אחרים: זו דברי רבי עקיבא - הכי גמיר רבי יוחנן מרביה דמתניתין רבי עקיבא אמרה: סתימתאה - הרבה סתם משנה סתם רבי שהן דברי רבי עקיבא, ויש מפרשים סתימתאה כל הסתומין תלמידיו היו, כדאמר בסנהדרין (פו, א) סתם משנה ר' מאיר, סתם תוספתא רבי נחמיה, סתם ספרא רבי יהודה, וכולהו סתימתאי אליבא דרבי עקיבא, אך קשה בעיני לפרש כן, שמצינו בכמה מקומות בשם רבי אלעזר ברבי יוסי סתימתאי, רבי מנחם בר רבי יוסי סתימתאי לקמן בפרק בני העיר (כו, א): אימתי - הקילו חכמים על הכפרים: בזמן שהשנים כתיקנן - שהשנים מתעברות על פי בית דין, והחדשים המקדשין בבית דין שולחין שלוחיהן להודיע אימתי הוקדש ניסן, ועושין מועדים על פי שלוחין: כששרויין על אדמתם - והשלוחין מגיעין עד הפסח לקצה ארץ ישראל: אבל בזמן הזה - שפסקו כל אלה וישראל נפרדו, ולא יגיעו שלוחי בית דין אצלם הכל צופין למקרא מגילה ואומרים יום ארבעה עשר באדר קרינן המגילה, נשארו לאדר חמשה עשר יום וחמשה עשר של ניסן עושין פסח, ואם תקדים קריאתה יעשו פסח לסוף שלשים יום של קריאה, ונמצאו אוכלין חמץ בימים אחרונים (ביום) של פסח: בזמן הזה נמי איתא להא תקנתא - דהא רבי עקיבא בזמן הזה [הוה], ואמר במתניתין דמקדימין: אלא לאו אליבא דרבנן - דהוו מקמי רבי עקיבא, אמרה: מיהא קרינן - אלמא, רבנן נמי דרשי זמן זמנם זמניהם: איכא דאמרי אמר רבה זו דברי רבי עקיבא סתימתאה, - ולא גרסינן להאי לישנא דדריש זמן זמנם זמניהם, דהא רבנן דפליגי עליה נמי דרשי ליה, אלא שהחמירו לאחר חורבן משום דמסתכלין בה: קשיא דרבי יהודה - דהא ברייתא דלעיל אדר' יהודה דמתניתין, כדמפרש ואזיל: משנה מגילה נקראת באחד עשר בשנים עשר בשלשה עשר בארבעה עשר בחמשה עשר לא פחות ולא יותר כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר כפרים ועיירות גדולות קורין בארבעה עשר אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה כיצד חל להיות ארבעה עשר בשני כפרים ועיירות גדולות קורין בו ביום ומוקפות חומה למחר חל להיות בשלישי או ברביעי כפרים מקדימין ליום הכניסה ועיירות גדולות קורין בו ביום ומוקפות חומה למחר חל להיות בחמישי כפרים ועיירות גדולות קורין בו ביום ומוקפות חומה למחר חל להיות ערב שבת כפרים מקדימין ליום הכניסה ועיירות גדולות ומוקפות חומה קורין בו ביום חל להיות בשבת כפרים ועיירות גדולות מקדימין וקורין ליום הכניסה ומוקפות חומה למחר חל להיות אחר השבת כפרים מקדימין ליום הכניסה ועיירות גדולות קורין בו ביום ומוקפות חומה למחר: גמרא מגילה נקראת באחד עשר מנלן מנלן כדבעינן למימר לקמן חכמים הקילו על הכפרים להיות מקדימין ליום הכניסה כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכים אנן הכי קאמרינן מכדי כולהו אנשי כנסת הגדולה תקנינהו דאי סלקא דעתך אנשי כנסת הגדולה ארבעה עשר וחמשה עשר תקון אתו רבנן ועקרי תקנתא דתקינו אנשי כנסת הגדולה והתנן אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין אלא פשיטא כולהו אנשי כנסת הגדולה תקינו היכא רמיזא אמר רב שמן בר אבא אמר רבי יוחנן אמר קרא לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם זמנים הרבה תקנו להם האי מיבעיא ליה לגופיה אם כן לימא קרא זמן מאי זמניהם זמנים טובא ואכתי מיבעי ליה זמנו של זה לא כזמנו של זה אם כן לימא קרא זמנם מאי זמניהם שמעת מינה כולהו אימא זמנים טובא זמניהם דומיא דזמנם מה זמנם תרי אף זמניהם תרי ואימא תריסר ותליסר כדאמר רב שמואל בר יצחק שלשה עשר זמן קהילה לכל היא ולא צריך לרבויי הכא נמי שלשה עשר זמן קהילה לכל היא ולא צריך לרבויי ואימא שיתסר ושיבסר ולא יעבור כתיב ורב שמואל בר נחמני אמר אמר קרא כימים אשר נחו בהם היהודים ימים כימים לרבות אחד עשר ושנים עשר ואימא תריסר ותליסר אמר רב שמואל בר יצחק שלשה עשר זמן קהילה לכל היא ולא צריך לרבויי ואימא שיתסר ושיבסר ולא יעבור כתיב רבי שמואל בר נחמני מאי טעמא לא אמר מבזמניהם זמן זמנם זמניהם לא משמע ליה ורב שמן בר אבא מאי טעמא לא אמר מכימים אמר לך ההוא לדורות הוא דכתיב אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן זו דברי רבי עקיבא סתימתאה דדריש זמן זמנם זמניהם אבל חכמים אומרים אין קורין אותה אלא בזמנה מיתיבי אמר רבי יהודה אימתי בזמן שהשנים כתיקנן וישראל שרויין על אדמתן אבל בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה רבי יהודה אליבא דמאן אילימא אליבא דרבי עקיבא אפילו בזמן הזה איתא להאי תקנתא אלא לאו אליבא דרבנן ובזמן שהשנים כתיקנן וישראל שרויין על אדמתן מיהא קרינן תיובתא דרבי יוחנן תיובתא איכא דאמרי אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן זו דברי רבי עקיבא סתימתאה אבל חכמים אמרו בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה תניא נמי הכי אמר רבי יהודה אימתי בזמן שהשנים כתיקנן וישראל שרויין על אדמתן אבל בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה רב אשי קשיא ליה דרבי יהודה אדרבי יהודה אין תוספות לעמוד זה: