• מסכת ברכות

    לדף הבא:דף טז
    לדף הקודם:דף יד
  • תלמוד בבלי מסכת ברכות דף טו/א

    בס"ד

    תלמוד בבלי

    תלמוד בבלי מסכת ברכות דף טו/א
    יפנה - לנקביו: דכתיב ארחץ בנקיון - משמע ארחץ כל הגוף ולא כתיב ארחיץ כפי לדרשה אתא, לומר שמעלה עליו שכר רחיצת כפיו כאלו טבל כל גופו: קסמית - קיסם: לקריאת שמע - בעידנא דקריאת שמע, שזמנה קבוע, פן יעבור הזמן, אבל לתפלה דכל היום זמנה הוא צריך למהדר אמיא: משנה: ולא דקדק באותיותיה - לפרשן יפה בשפתיו: גמרא: תרתי שמע מינה - כי דרשת נמי שמע בכל לשון שאתה שומע, שמע מינה נמי דצריך להשמיע לאזנו: לא יתרום - לפי שאינו שומע הברכה שהוא מברך עליה: מאן תנא כו' לא יצא - אפילו בדיעבד הני מילי כו': ברכה דרבנן היא - דאמור רבנן (פסחים דף ז', ב') כל המצות כולן ומברך עליהן עובר לעשייתן: וממאי דרבי יוסי היא - קא סלקא דעתך האי דמוקמי לה כרבי יוסי משום דסבירא לן דרבי יהודה לכתחלה נמי מכשיר: דלמא רבי יהודה היא - וקריאת שמע נמי דיעבד אין, לכתחלה לא, הכי גרסינן, ולא גרסינן אפילו: משום רבי יוסי - להודיעך כחו, דאפילו דיעבד נמי לא יצא: בלבו - שלא השמיע לאזנו: ואי רבי יוסי דיעבד נמי לא - דהא ברכת המזון דאורייתא היא, ואכלת ושבעת וברכת (דברים ח'): אלא מאי רבי יהודה - וקריאת שמע דיעבד אין לכתחלה לא, והא דתרומה וברכת המזון דרבי יהודה: אלא רבי יהודה לכתחלה קאמר - והא דרבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי רבי יהודה היא, ודתרומה רבי יוסי היא, ומודה הוא דברכות דרבנן דיעבד שפיר דמי, והא דברכת המזון רבי יהודה היא משמיה דרביה רבי אלעזר בן עזריה דאומר צריך שישמיע לאזנו, וכל צריך לכתחלה משמע, הא דיעבד שפיר דמי: אחר כוונת הלב כו' - ואפילו לכתחלה נמי אינו צריך: השתא דאתית להכי - דאשמעת לן פלוגתא דרבי מאיר: אפילו תימא רבי יהודה - דאמר בקריאת שמע נמי יצא, דיעבד אין, לכתחלה לא, והא דברכת המזון ודתרומה רבי יהודה היא, ודקא קשיא לך דרבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי מני רבי מאיר היא, דמכשר לכתחלה: מאן תנא חרש דיעבד נמי לא - דקתני גבי שוטה: לא יצא - דיעבד הוא: וממאי - דחוץ מחרש דקאמר דיעבד הוא, ורבי יוסי היא דפסיל דיעבד: ולכתחלה הוא דלא - הא דיעבד שפיר דמי, ובהא איכא למימר דאפילו רבי יהודה מודה דלא שמעינן דפליג בקריאת שמע אלא דיעבד: יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא קריאת שמע ויתפלל וזו היא מלכות שמים שלמה אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע ומתפלל מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן דכתיב ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה' אמר ליה רבא לא סבר לה מר כאילו טבל דכתיב ארחץ [בנקיון] ולא כתב ארחיץ [כפי] אמר ליה רבינא לרבא חזי מר האי צורבא מרבנן דאתא ממערבא ואמר מי שאין לו מים לרחוץ ידיו מקנח ידיו בעפר ובצרור ובקסמית אמר ליה שפיר קאמר מי כתיב ארחץ במים בנקיון כתיב כל מידי דמנקי דהא רב חסדא לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא והני מילי לקריאת שמע אבל לתפלה מהדר ועד כמה עד פרסה והני מילי לקמיה אבל לאחוריה אפילו מיל אינו חוזר [ומינה] מיל הוא דאינו חוזר הא פחות ממיל חוזר: משנה הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא רבי יוסי אומר לא יצא קרא ולא דקדק באותיותיה רבי יוסי אומר יצא רבי יהודה אומר לא יצא הקורא למפרע לא יצא קרא וטעה יחזור למקום שטעה: גמרא מאי טעמא דרבי יוסי משום דכתיב שמע השמע לאזנך מה שאתה מוציא מפיך ותנא קמא סבר שמע בכל לשון שאתה שומע ורבי יוסי תרתי שמע מינה תנן התם חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום ואם תרם תרומתו תרומה מאן תנא חרש המדבר ואינו שומע דיעבד אין לכתחלה לא אמר רב חסדא רבי יוסי היא דתנן הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר לא יצא עד כאן לא קאמר רבי יוסי לא יצא אלא גבי קריאת שמע דאורייתא אבל תרומה משום ברכה הוא וברכה דרבנן ולא בברכה תליא מילתא וממאי דרבי יוסי היא דילמא רבי יהודה היא ואמר גבי קריאת שמע נמי דיעבד אין לכתחלה לא תדע דקתני הקורא דיעבד אין לכתחלה לא אמרי האי דקתני הקורא להודיעך כחו דרבי יוסי דאמר דיעבד נמי לא דאי רבי יהודה אפילו לכתחלה נמי יצא במאי אוקימתא כרבי יוסי ואלא הא דתניא לא יברך אדם ברכת המזון בלבו ואם בירך יצא מני לא רבי יוסי ולא רבי יהודה דאי רבי יהודה הא אמר לכתחלה נמי יצא אי רבי יוסי דיעבד נמי לא אלא מאי רבי יהודה ודיעבד אין לכתחלה לא אלא הא דתני רבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי חרש המדבר ואינו שומע תורם לכתחלה מני לא רבי יהודה ולא רבי יוסי אי רבי יהודה הא אמר דיעבד אין לכתחלה לא אי רבי יוסי הא אמר דיעבד נמי לא אלא לעולם רבי יהודה ואפילו לכתחלה נמי ולא קשיא הא דידיה הא דרביה דתנן רבי יהודה אומר משום רבי אלעזר בן עזריה הקורא את שמע צריך שישמיע לאזנו שנאמר שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד אמר ליה רבי מאיר הרי הוא אומר אשר אנכי מצוך היום על לבבך אחר כונת הלב הן הן הדברים השתא דאתית להכי אפילו תימא רבי יהודה כרביה סבירא ליה ולא קשיא הא רבי מאיר הא רבי יהודה תנן התם הכל כשרים לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן ורבי יהודה מכשיר בקטן מאן תנא חרש דיעבד נמי לא אמר רב מתנה רבי יוסי היא דתנן הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר לא יצא ממאי דרבי יוסי היא ודיעבד נמי לא אמאן דמהדר אמיא בעידן קריאת שמע - ויש ספרים דגרסי הני מילי לקריאת שמע אבל לתפלה לא דקאמר רשב"ל (פסחים מו.) לגבל ולתפלה ד' מילין ונראה דלא גרסינן ליה דהוא הדין לענין צלותא נמי מטעם שלא יעבור זמן תפלה דמאי שנא קריאת שמע מתפלה וגם יש לקמן פרק מי שמתו (דף כב.) בטלוה לנטילותא כדרב חסדא דלייט אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא ומדלא הזכיר שם קריאת שמע משמע דבכל ענין מותר וההיא דרשב"ל דאמר ולתפלה ד' מילין פירש רש"י להתפלל שם במנין: דילמא ר' יהודה היא - וא"ת והלא אין נזכר ר' יהודה ברישא. וי"ל דפשיטא מדסיפא ר' יהודה רישא נמי ר' יהודה ופליגי במילתא דר' יהודה: להודיעך כחו דרבי יוסי - וא"ת לשמעינן כחו דרבי יהודה דכח דהתירא עדיף. וי"ל כיון דרבי יהודה לא דריש השמע לאזנך אין כאן שום חדוש ופשיטא דלכתחלה ומהיכא תיתי לאוסרו אי שרי דיעבד הוא הדין לכתחלה: אי ר' יוסי דיעבד נמי לא - וא"ת לעולם אימא לך רבי יוסי היא וברכת המזון שאני דלא כתיב ביה שמע דבשלמא תרומה דלעיל ומגילה דלקמן שהן מדרבנן יש לדמותם לקריאת שמע שתקנו שצריך שישמיע לאזנו כמו בקריאת שמע ותקנו ממש שלא יצא כמו בקריאת שמע אבל בברכת המזון שהיא מדאורייתא כיון דלא כתיב ביה שמע למה יש לנו לתקן שלא יצא אם לא השמיע לאזנו כיון דמן התורה יצא. וי"ל כיון שתקנו שצריך להשמיע לאזנו כמו בקריאת שמע הואיל ומדרבנן מיהא צריך להשמיע אין לחלק בין קריאת שמע ובין ברכת המזון דאפילו בדיעבד אית לן למימר שלא יצא: ורבי יהודה מכשיר בקטן - וא"ת באיזה קטן מיירי אי בקטן שלא הגיע לחנוך הא אמרינן בפרק ראוהו בית דין (ר"ה דף כט.) שכל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את הרבים ומ"ט דר' יהודה דמכשיר ואי בהגיע לחנוך מאי טעמייהו דרבנן דאסרי הרי קריאת מגילה דרבנן ואמרינן קטן שהגיע לחנוך מדרבנן כגדול ופוטר דרבנן כדאמר לקמן בפרק מי שמתו (דף כ:) דקטן מוציא אביו שלא אכל אלא כזית דהיינו דרבנן. וי"ל שאני ברכת המזון שהיא חומרא יתירתא יותר מדאורייתא ובקל נפטרים ממנה כדאמרינן לקמן (שם) והם החמירו על עצמם או בכזית או בכביצה אי נמי התם ליכא בקטן אלא חד דרבנן דמיירי שהקטן אכל כדי שביעה לכך אתי דרבנן ומוציא דרבנן אבל הכא דגבי קטן איכא תרתי דרבנן דהמגילה דרבנן והקטן דרבנן אינו יכול להוציא היכא דליכא אלא חד דרבנן: