• מסכת ברכות

    לדף הבא:דף יב
    לדף הקודם:דף י
  • תלמוד בבלי מסכת ברכות דף יא/א

    בס"ד

    תלמוד בבלי

    תלמוד בבלי מסכת ברכות דף יא/א
    גמרא: בשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה - לקמיה מפרש מאי משמע: ובלכתך בדרך פרט לחתן - ואף על גב דחתן נמי עוסק במצוה הוא, אי לאו קרא יתירה לא נפקא לן מקרא קמא, דכיון דעוסק במצוה לא כתיב בקרא בהדיא, אלא מיעוטא בעלמא הוא דקא דרשינן מביתך וממעטינן מינה עוסק במלאכת מצוה דאיכא טרדא, אבל חתן דטרדא דמחשבה בעלמא הוא, שמחשב על עסק בתולים, אי לאו קרא יתירה לא אתמעוט: הכונס את הבתולה פטור - שטרוד במחשבת בעילת מצוה: מאי משמע - פרט לעוסק במצוה: כי דרך - בשבתך ובלכתך הוקשו לדרך: מי לא עסקינן כו' - כלומר מנלן דבדרך רשות לחודא איירי קרא, הא קרא דרך סתמא כתיב, וממילא משתמע נמי מיניה דרך מצוה, ואפילו הכי אמר רחמנא ליקרי: אי משום טרדא - דמחשבה פטרת ליה, אפילו טבעה ספינתו נמי: אלמה אמר רבי אבא - כמו למה אמר אף על פי שטרוד בצערו חייב בכל המצות, חוץ מן התפילין, שנאמר בהם פאר ליחזקאל פארך חבוש עליך וגו', וכיון דבעו פאר, ואבל מתגולל בצערו בעפר אין זה פאר: טריד טרדא דמצוה - וכיון דאנן מיעוט בעלמא דרשינן פרט לחתן, מסתייך אם ממעטת מיניה טרדא דמצוה: ובית הלל אמרי לך - נהי נמי דקרא למדרש מיניה פרט לחתן אתא ממילא שמע מינה בלכת דידך הוא דמחייבת, אלמא בדרך נמי קרי: עוסקין במלאכתן וקורין - לקמן מוקמינן לה, בפרק שני (ט"ז, א'): הטה רבי אלעזר בן עזריה - כבית שמאי: לאחד שאמרו לו זקנך מגודל אמר להם יהיה זה כנגד המשחיתים - משל שלך דומה לאחד שאומרים לו זקנך נאה ומגודל, והוא אומר להם הואיל וקלסתם אותו אף הוא יהיה כנגד המשחיתים, הגדול הזה יהיה נתון לתער ולמספרים שאביא עליו ואשחיתנו: עכשיו שאני הטתי - הרי אני כמקלס את מעשיך שהיית מוטה ואתה נזקפת: בית הלל נמי אית להו מטין - דבמטין נמי שרו, כדאמרינן לעיל מטין וקורין: אבל - עכשיו, כיון דעד השתא היית זקוף ועכשיו הטית אם לא נזקפתי אני יראו התלמידים ויקבעו הלכה: לא קיימת כו' - וכי היכי דעשה כדברי בית הלל לא עשה ולא כלום לדברי בית שמאי, אף העושה כדברי בית שמאי לא עשה ולא כלום לדברי בית הלל: משנה: בשחר מברך שתים וכו' - כדאמר בברכות ירושלמי שבע ברכות הללו על שם שבע ביום הללתיך (תהילים קי"ט): אחת ארוכה ואחת קצרה - אשתים לאחריה דערבית קאי (נוסח אחר ארוכה אמת ואמונה, קצרה השכיבנו): לחתום - בברוך: שלא לחתום - כגון ברכת הפירות ומצות: גמרא: מאי מברך - שתים לפניה דשחר, מאי ניהו: גמרא בשלמא בית הלל קא מפרשי טעמייהו וטעמא דבית שמאי אלא בית שמאי מאי טעמא לא אמרי כבית הלל אמרי לך בית שמאי אם כן נימא קרא בבקר ובערב מאי בשכבך ובקומך בשעת שכיבה שכיבה ממש ובשעת קימה קימה ממש ובית שמאי האי ובלכתך בדרך מאי עביד להו ההוא מבעי להו לכדתניא בשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה ובלכתך בדרך פרט לחתן מכאן אמרו הכונס את הבתולה פטור ואת האלמנה חייב מאי משמע אמר רב פפא כי דרך מה דרך רשות אף כל רשות מי לא עסקינן דקא אזיל לדבר מצוה ואפילו הכי אמר רחמנא לקרי אם כן לכתוב רחמנא בשבת ובלכת מאי בשבתך ובלכתך בשבת דידך ובלכת דידך הוא דמחייבת הא דמצוה פטירת אי הכי אפילו כונס את האלמנה נמי האי טריד והאי לא טריד אי משום טרדא אפילו טבעה ספינתו בים נמי וכי תימא הכי נמי אלמה אמר רבי אבא בר זבדא אמר רב אבל חייב בכל המצות האמורות בתורה חוץ מן התפילין שהרי נאמר בהם פאר שנאמר פארך חבוש עליך התם טריד טרדא דמצוה הכא טריד טרדא דרשות ובית שמאי ההוא מבעי להו פרט לשלוחי מצוה ובית הלל אמרי ממילא שמע מינה דאפילו בדרך נמי קרי: תנו רבנן בית הלל אומרים עומדין וקורין יושבין וקורין ומטין וקורין הולכין בדרך וקורין עושין במלאכתן וקורין ומעשה ברבי ישמעאל ורבי אלעזר בן עזריה שהיו מסובין במקום אחד והיה רבי ישמעאל מוטה ורבי אלעזר בן עזריה זקוף כיון שהגיע זמן קריאת שמע הטה רבי אלעזר וזקף רבי ישמעאל אמר לו רבי אלעזר בן עזריה לרבי ישמעאל ישמעאל אחי אמשול לך משל למה הדבר דומה משל לאחד שאומרים לו זקנך מגודל אמר להם יהיה כנגד המשחיתים אף כך אתה כל זמן שאני זקוף אתה מוטה עכשיו כשאני הטתי אתה זקפת אמר לו אני עשיתי כדברי בית הלל ואתה עשית כדברי בית שמאי ולא עוד אלא שמא יראו התלמידים ויקבעו הלכה לדורות מאי ולא עוד וכי תימא בית הלל נמי אית להו מטין הני מילי דמטה ואתא מעיקרא אבל הכא כיון דעד השתא הוית זקוף והשתא מוטה אמרי שמע מינה כבית שמאי סבירא להו שמא יראו התלמידים ויקבעו הלכה לדורות תני רב יחזקאל עשה כדברי בית שמאי עשה כדברי בית הלל עשה רב יוסף אמר עשה כדברי בית שמאי לא עשה ולא כלום דתנן מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין אמרו להם בית הלל לבית שמאי מעשה שהלכו זקני בית שמאי וזקני בית הלל לבקר את רבי יוחנן בן החורנית מצאוהו שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית ולא אמרו לו כלום אמרו להם משם ראיה אף הם אמרו לו אם כן היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך רב נחמן בר יצחק אמר עשה כדברי בית שמאי חייב מיתה דתנן אמר רבי טרפון אני הייתי בא בדרך והטתי לקרות כדברי בית שמאי וסכנתי בעצמי מפני הלסטים אמרו לו כדאי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי בית הלל: משנה בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה אחת ארוכה ואחת קצרה מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר לקצר אינו רשאי להאריך לחתום אינו רשאי שלא לחתום שלא לחתום אינו רשאי לחתום: גמרא מאי מברך אמר רבי יעקב אמר רבי אושעיא שנאמר בהם פאר - פרש"י ואבל מעולל בעפר קרנו ואין נאה לתת פאר תחת אפר. וא"ת ולמה לי האי טעמא תיפוק ליה מדאמר ליחזקאל פארך חבוש עליך מכלל דלכולי עלמא אסור. ותירץ השר מקוצי דצריך טעמא של רש"י כי היכי דלא נילף שאר מצות מתפילין מקל וחומר. אי נמי צריך טעמא דרש"י לחייבו בתפילין לאחר יום ראשון דלא שייך מעולל בעפר קרנו אלא ביום ראשון דוקא: תני רב יחזקאל עשה כבית שמאי עשה ורב יוסף אמר עשה כבית שמאי לא עשה ולא כלום - וא"ת פשיטא דאין הלכה כמותן. וי"ל הואיל ובית שמאי מחמירים על האדם טפי מבית הלל לא שייך לומר פשיטא. דהא דעשה כבית שמאי לא עשה ולא כלום היינו היכא דבית שמאי מקילין ובית הלל מחמירין אבל הכא בקריאת שמע לא פסלי בית הלל דברי בית שמאי. אבל תימא אם כן מה מייתי מסוכה כו' לא קיימת מצות סוכה כו' ופירש"י דכי היכי דמי שעשה כבית הלל לא עשה ולא כלום לבית שמאי אף העושה כבית שמאי לא עשה ולא כלום לבית הלל ומאי קא מדמה התם פסלי בית שמאי לגמרי מה דמכשרי בית הלל. אבל הכא קרא קרית שמע כבית שמאי אליבא דבית הלל יצא. על כן פירש הר"ר שמעיה דקא מדמה הכי מדקאמר לא קיימת אף על גב דמן הדין יצא שהרי בראשו ורובו בסוכה אינו אסור אלא גזירה שמא ימשך אחר שלחנו. כהאי גוונא גבי קריאת שמע אף על גב דמן הדין יצא בדיעבד כיון דלבית הלל אין נכון כדאיתא במתניתין כדאי היית לחוב בעצמך. אם עשה כבית שמאי לבית הלל לא עשה ולא כלום [ועיין תוספות סוכה ג. ד"ה דאמר]: אחת ארוכה ואחת קצרה - פירש רש"י ארוכה אמת ואמונה. קצרה השכיבנו. ותימה דהשכיבנו נמי ארוכה הרבה ותדע מדלא קא חשיב לה בתוספתא בהדי הקצרות. ועוד פעמים שמאריכין הרבה בתוספת כמו אור יום הנף. ועוד אמת ואמונה פעמים שמקצרין בה מאד כדאמרינן לקמן למ"ד אין אומרים פרשת ציצית בלילה הוא קא מסיים מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים וכו' בפרק היה קורא (לקמן דף יד ע"ב) ונראה לר"ת דהכל קאי באמת ואמונה אחת ארוכה ואחת קצרה כלומר אחת ארוכה ואחת קצרה כלומר בין יאריך בה בין יקצר בה כדלקמן. וכן אשכחנא התם (יבמות דף מא.) אחת ארוסות ואחת נשואות אחת בתולות ואחת בעולות: מקום שאמרו לקצר - כגון בברכת פירות ובברכת המצות אין לו להאריך: